בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק שלשום (יום א'), לטובתו של שוכר אשר חויב בארנונה שלא כדין על ידי עיריית תל אביב.


בשנת 1999, שכר העותר קיוסק קטן מבעל מתחם בתל אביב. לאחר מספר חודשים, הורשע השוכר בפלילים ושהה במעצר למשך כמה חודשים.


כעבור עשר שנים, קיבל אותו שוכר מעיריית תל אביב דרישת תשלום בסך של כ-65 אלף שקל בגין חוב ארנונה ומים, משנת 1999 עד לשנת 2000, בגין שלושה נכסים שונים באותו מתחם.


בעתירתו, טען השוכר באמצעות בא כוחו כי הוא הופתע לגלות כי יש לו חובות ארנונה על 3 נכסים באותו מתחם, מכיוון ששכר במקום נכס אחד בלבד, בגודל של כעשרה מטרים רבועים. כמו כן, בהסכם השכירות עם בעל הנכס נקבע כי דמי השכירות שישלם יכללו את תשלומי הארנונה והמים של הקיוסק.


עוד הוסיף בא כוח העותר כי מעולם לא הוגשה בקשה לרישום הנכס על שמו ולכן לא ברורה הפנייה עליו כבעל החוב. יתרה מזאת, העותר חדל מלהחזיק בנכס ביום מעצרו, והנכס הוחזר לבעליו המקורי ולכן אין להשית עליו את הקנס.


לבסוף נטען כי כורח הנסיבות מנע מהעותר להתנגד לחיובו בארנונה בזמן שהוקצב, משום היותו במעצר באותה עת.


מנגד, טענה באת כוחה של העירייה כי נערכה בדיקה במקום בשנת 2000 בה נקבע כי הוא מחזיק בכל הנכסים הנידונים. כמו כן, יש לדחות את טענתו כי אינו מחזיק בנכס מכיוון שלא הגיש בזמן השגה וערר לפי חוק, ולכן הוא אינו יכול להגיש התנגדותו כעת.


עוד הוסיפה באת כוחה כי של עיריית תל אביב כי רישום העותר כמחזיק הנכס נעשה כדין, לאחר שנערכו במקום מספר ביקורות, וכי רישומו בוטל רק לאחר שבעל הנכס הודיע לעירייה כי אדם אחר מחזיק כעת בנכסים.


בית המשפט לעירייה: מדוע חיכיתם עשר שנים?


לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, התייחסה השופטת לטענות העירייה כי העותר אינו יכול להעלות את טענותיו בבית המשפט, וקבעה כי במקרה זה, טענת "איני מחזיק" עדיין תקפה ומצריכה דיון מעמיק בסוגיה.


בסוגיית כמות הנכסים שהחזיק העותר, קבעה השופטת כי מעולם לא נמסרה לעירייה הודעה מאף אחד מהצדדים כי העותר הוא בעל הנכס, ולכן היה צורך לפנות לבעל הנכס בנוגע לחוב. עוד הוסיפה, כי רישום הנכס על שמו של העותר נעשה בעקבות ביקור בקיוסק שם נחו עיניהם על חשבונית שנרשמה על שמו, וכי לא ברור כיצד זה גורם לעותר להפוך לבעלים של שלושה חנויות.


בית המשפט הביע תמיהה על כך שהעירייה המתינה כעשר שנים עד אשר נשלחה האזהרה לעותר כאשר כל התקופה היא ישבה בחיבוק ידיים. לעומת זאת, לאור הנסיבות בהן היה שרוי העותר, והעובדה שפנה לעירייה מיד עם קבלת הדרישה לתשלום הופכים את טענת השיהוי לריקה מתוכן.

 

יש לך שאלה?

פורום ארנונה, היטלי פיתוח ומיסוי מוניציפאלי
פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות


בסופו של דבר קבעה השופטת כי חוב הארנונה שהוטל על בעל הקיוסק מבוטל, וכי העירייה תחויב בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך 25 אלף שקל.


עת"מ 7610-12-13