בית משפט השלום בירושלים פסק בשבוע שעבר (יום ג') פיצויים בסך 50 אלף שקלים לטובת התובע בגין הוצאת לשון הרע, לאחר שמקומון פרסם את שמו כמי שפרץ לבית שכנו, וזאת למרות שזוכה בבית המשפט. 


לפי כתב התביעה, בפברואר 2005 התרחש ניסיון פריצה בשכונת מגוריו של התובע. לאחר שנעצר בקרבת מקום הוגש כתב אישום נגדו בגין הפריצה אולם הוא זוכה בסופו של ההליך הפלילי.


זיכויו מעבירת הפריצה לא עצר את כותבי המקומון לפרסם את שמו המלא כמי שפרץ לביתו של הנתבע, ולפרט בפרטי פרטים את התרחשות האירוע. כך למשל, טען הכותב כי בעל הבית אשר הכיר את התובע תפס אותו "על חם", ולאחר שהצליח להשתלט עליו הזעיק את המשטרה שבאה ועצרה אותו.


עוד טען התובע כי בעל הבית אף חזר על הסיפור באוזני השכנים שהיו משוכנעים כי פורץ גר ביניהם.


לפיכך, הגיש תביעה נגד בעל הבית וכן נגד בעלי העיתון, בטענה כי הם פרסמו דברי שקר לאחר שהוא זוכה בהליך הפלילי מן העבירות הנטענות. לטענתו, הפרסום נועד להשפילו , וסופו היה שביזה והכפיש את שמו באזור מגוריו.


כמו כן, טען כי בפרסום הדברים, העיתון עבר על כללי האתיקה, כאשר לא בדק את אמיתות הדברים ופרסם את שמו באופן בלתי תקין. התובע הגיש תביעה הן נגד הכותבת עצמה והן נגד בעלי המקומון, כאשר הוא טוען לרשלנות מצדם אשר לא הנחו או הדריכו את כותבת המאמר בנושא האתיקה ובדיקת העובדות.

 

250 אלף שקלים בגין סבל ועוגמת נפש 


את תביעתו העמיד התובע בסך כולל של 250 אלף שקלים בגין פיצויים עבור עוגמת נפש ועבור הסבל שנגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מפרסום שמו.


מנגד, טען הנתבע הראשון, בעל הבית, כי אמנם היה סבור כי התובע הוא זה אשר פרץ לביתו אולם לא היה האחראי לפרסום הדברים, ואף לא דן בעניין עם איש מלבד המשטרה.


לעומת זאת, יתר הנתבעים טענו כי הם לא היו נוכחים בזמן האירוע ושמעו עליו רק מפי הנתבע הראשון, על כן האחריות צריכה ליפול על כתפיו בלבד.


כמו כן, טענו כי בעקבות עדותו של הנתבע על כך שזיהה בבירור את הפורץ ואף החליף עמו מהלומות עד הגעתה של המשטרה למקום, וכן בעקבות חקירת המשטרה בעניין והעמדתו לדין, קמה להם הזכות המלאה לפרסום הדברים, ואין לראות בהם לשון הרע כי אם דיווח עיתונאי העומד בתנאי החוק.


בבואה לדון בפסק הדין, בחנה השופטת את סיבת זיכויו של התובע מן העבירות הפליליות. בעת בחינת הדברים התגלה כי כבר בעת ההליך הפלילי נשאל הנתבע הראשון בנוגע לתיאור הדברים כפי שפורסמו במקומון, בתגובה טען הנתבע כי הכותבת המציאה את התרחשות האירוע ממוחה הקודח, כפי שהעיתונאים נוהגים לעשות מפעם לפעם על מנת להוסיף "פלפל" לכתבה.


עוד הכחיש באותו מעמד כי היה מגע כלשהו בינו לבין הפורץ ואף טען כי בסופו של יום לא נגנב דבר מביתו.


לאחר שקבעה כי זיכוי התובע לא נקבע מחמת הספק אלא כזיכוי גמור המסיר כל קשר בינו לבין העבירות, דחתה השופטת את טענת הנתבעים וקבעה כי הם פרסמו דברי שקר מבלי לבדוק את העובדות.


עוד קבעה השופטת כי למרות שהוכח כי הנתבע הראשון התראיין למקומון ומסר מידע על האירוע, לא הוכח כי הוא מסר את שמו של התובע, אותו כלל לא הכיר. על כן, דחתה השופטת את התביעה כנגדו, וקבעה כי לא ניתן לייחס לו אחריות לפרסומים.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום לשון הרע


לבסוף , לאחר חישוב נזקי התובע שנגרמו לו כתוצאה מפרסום שמו, קבע בית המשפט כי שלושת הנתבעים, כותבת המאמר ובעלי המקומון, יפצו אותו בסך כולל של 50 אלף שקלים בגין עוולת לשון הרע.


כמו כן, חויב המקומון בפרסום הודעה על זיכוי התובע מכל אשמה, וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 14 אלף שקלים.

 

ת"א 20600-01-11