בית משפט השלום בירושלים פסק בשבוע שעבר (יום ד') פיצויים לאישה בגין רשלנות רפואית, לאחר שגילתה כי היא כלל אינה סובלת מהתסמונת שנקבעה על ידי הקרדיולוג.


התביעה הוגשה על ידי מבוטחת הקופה ובעלה כנגד הקרדיולוג שעשה את האבחנה וכנגד שירותי בריאות כללית, בגין רשלנות רפואית. לפי תביעתה, טענה המטופלת כי באפריל 2010 היא פנתה לרופא הנתבע והתלוננה על קצב לב לא סדיר. לאחר בדיקה שערך לה, קבע הקרדיולוג תחילה כי הכל נראה תקין, אולם נתן אבחנה על פי הממצאים כי התובעת סובלת מתסמונת מרפן.


תסמונת זו הינה תורשתית ונגרמת כתוצאה מחולשה גנטית של רקמות החיבור בגוף. התסמונת נעה על ספקטרום רחב, כאשר ישנם אנשים שאינם זקוקים לטיפול אלא רק למעקב, ומאידך ישנם הסובלים מסימפטומים קשים כגון הרחבה של שורש האאורטה העלולה לגרום למוות כתוצאה מקריעה של אבי העורקים.


ישנם מספר דרכים לאבחן את התסמונת, כאשר ישנו קושי לתת אבחנה חד משמעית רק עם בדיקה של אחת מהדרכים. אולם, לפי כתב התביעה, מיהר הרופא לאבחן את התסמונת לאחר ביקור אחד בלבד של התובעת, כאשר רק בביקור השני ערך בדיקה נוספת אשר לטענתו איששה את אבחנתו.


לטענתה, לאחר הביקור השני אצל הרופא, ולאחר שהפנה אותה להמשך מעקב שנתי לגבי התסמונת וביקש כי בנותיה ייבדקו אף הן כיוון שמדובר במחלה תורשתית, נבהלה התובעת ומיד ניגשה לבדוק באינטרנט פרטים נוספים על המחלה.


כאשר הבינה כי מדובר בתסמונת חשוכת מרפא, היא נכנסה לחרדות קשות, והיא פנתה בהצעת בעלה, לקרדיולוג אחר לקבלת חוות דעת נוספת. וכך, להפתעתה הרבה, קבע הקרדיולוג כי על פי הממצאים אין כל עדות לתסמונת זו, וכי אין בעיה לבבית משמעותית אצל התובעת.


תשעה חודשים לאחר מכן, הגיעה לרופא אחר באותו עניין, ואף הוא קבע לאחר בדיקה כי התובעת לא נמצאה כסובלת מהתסמונת. אולם, התובעת התקשתה להירגע, ופנתה לשני רופאים מומחים נוספים, כאשר האחרון שבהם הינו מנהל מחלקה בבית חולים גדול.


התובעת: מעולם לא היתה הצדקה לאבחנה המשמעותית


לאחר ששניהם קבעו כי היא אינה סובלת מהתסמונת, נחה דעתה, והיא פנתה חזרה לרופא קופת החולים שנתן את האבחנה הראשונית, בבקשה להודות בטעותו וכן למחוק את הרישום. לבקשתה היא צירפה מכתב ממנהל המחלקה המסביר את החלטתו.


אולם, במכתב תשובה שקיבלה מקופת החולים, נאמר כי אבחנתו של הרופא נערכה לפי הנהלים ולא נפל בה פגם, וכי עדיין לא נראה כי יש ממצא חד משמעי אשר מבטל כליל את אבחנתו. כמו כן, התסמונת אמנם נמחקה מהרישומים, אך אחד הממצאים שהובילו לאבחנה נותר בתיקה הרפואי.

 


לפיכך, הגישה תביעה נגד הרופא והקופה, כאשר היא טוענת כי הרופא פעל ברשלנות וכי מעולם לא היתה הצדקה לאבחנה זו. לטענתה, היא סבלה במשך חודשים רבים מחרדות בגין האבחנה השגויה, ונאלצה לעבור מרופא אחד לשני על מנת לשלול את האבחנה המדאיגה. כתוצאה מכך, טענו שני התובעים כי הפסידו כ-14 ימי עבודה, כאשר בעלה, שהינו עורך דין, העמיד את הפסדיו על סכום של 145 אלף שקלים.


מנגד, עמדה קופת החולים הנתבעת על טענתה הראשונית, וטענה כי לא נפל פגם בהחלטת הרופא, וכי על פי הממצאים הראשוניים שהעידו על צניחת המסתם המיטרלי, היה מקום לאבחן את התסמונת. מה גם, שלפיה בבדיקה השניה שנערכה, התבקשה התובעת להקיף את שורש כף ידה באמצאות הזרת והאגודל של ידה השניה, והצליחה לעשות זאת. הצלחה זו מאששת את החלטת הרופא מאחר והבדיקה הינה אחת הדרכים לוודא את הימצאות התסמונת.

 

בית המשפט: מדובר ברשלנות הרופא שהסתמך על ממצא אחד בלבד


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע השופט כי הרופא אכן פעל ברשלנות כאשר הסתמך על ממצא אחד, צניחת המסתם המיטרלי, על מנת לקבוע כי התובעת סובלת מהתסמונת הקשה. זאת בעיקר לאור העובדה כי 40 עד 50 אחוזים בלבד מהסובלים מהתסמונת, סובלים מצניחה זו, ועל כן לא ניתן היה לקבוע באופן ודאי את שנקבע.


כמו כן, קבע השופט כי למרות שהאבחנה הראשונית לא היתה וודאית, הרופא מסר לתובעת את האבחנה כסופית ואף ביקש ממנה להביא לבדיקה את בנותיה. בכך, הכניס חרדות רבות בלבה וגרם לה להתרוצץ בין רופאים אחרים, רק כדי לגלות לאחר זמן רב כי כל דאגותיה היו לשווא.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות ברפואת משפחה וילדים
פורום רשלנות רפואית באבחון


יחד עם זאת, קבע השופט כי הנזק שנגרם לתובעת בסופו של יום אינו חמור כל כך, ועל כן, פסק לה פיצוי בסך עשרת אלפים שקלים בגין נזק לא ממוני עבור סבלה. בנוסף, קבע השופט פיצוי בסך 3,000 שקלים בגין הוצאות ובזבוז זמנם של התובעים וכן 1,500 שקלים נוספים בגין עזרת צד ג'.


בסך הכל, נפסקו פיצויים לתובעים בסך כולל של 14,500 שקלים, כאשר הנתבעים חויבו אף בהחזר שכר הטרחה ששולם למומחה שהגיש חוות דעתו וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 12,500 שקלים.


ת"א 28000-04-12