נציגות בית משותף בחיפה תבעה לסלק שלוש נשים שהשכירו מבנה שהרחיבו, ששימש בית קפה מצליח בחצר הבית המשותף. בשבוע שעבר (יום ב') קיבל בית משפט השלום בחיפה את התביעה, והוציא צו סילוק לנשים מהשטח המוגדל של המבנה.


הבית המשותף מורכב משלושה מבנים המכילים דירות ועסקים, שביניהם נמצאת החצר המדוברת, המסווגת כרכוש משותף של כלל הדיירים. בעת הקמת הבית המשותף הוקם בחצר צריף, שלאחר מכן הורחב שטחו.


מחלוקת צמחה בין הצדדים בעניין השאלה האם המבנה הוא חלק מהרכוש המשותף של הדיירים או שהזכויות עליו נתונות רק לשלוש הנשים, אישה ושתי אחייניותיה, אשר משפחתן הקימה את המבנה המדובר במשך השנים. הנשים הצהירו כי הצריף שימש במקורו לצורך מגורי המשפחה.


הנשים הוסיפו לראיה כי הסכמי מכר שהתבצעו עם רוכשים שונים לעניין שטחים בבית המשותף, ציינו באופן מפורש וחד משמעי כי זכויות בנייה על גגות המבנים או בחצר יהיו שייכות למוכרים, כלומר למשפחתן.


במשך השנים הושכר הצריף לשימושים שונים


בשנות ה-50 החלה המשפחה להשכיר את הנכס לשימושים שונים, החל ממחסן של העירייה ועד מספרה ומשתלה. בשנת 1999 הושכר המקום לאישה שהפעילה שם את בית הקפה. בשנת 2003 הגישה השוכרת תביעה כנגד המשפחה בטענה כי אינה בעלת הזכויות במבנה אלא רק באופן יחסי, ולכן לא הייתה רשאית להשכירו ויש להשיב לשוכרת את דמי השכירות. לאותה תביעה צורפו בעלי הדירות כנתבעים.


בפסק הדין שניתן צוין כי כל הדיירים ידעו כעובדה מוגמרת שמשפחת הנשים היא הבעלים של הצריף, ונקבע כי הנשים הן אכן הבעלים של המבנה ועל השוכרת לשלם להן דמי שכירות לאלתר. ואולם השוכרת לא שילמה שכירות ואף לא פינתה את המבנה, ובניסיונה לעקוף את פסק הדין התקשרה בהסכם שכירות עם נציגי הבניין המשותף.


בהליך הנוכחי טענה נציגות הבית כי לא קיימת לנשים זכות קניין בלעדית או זכות שימוש ייחודית במבנה, אשר חורגת מחלקן היחסי ברכושו המשותף של הבית. לכן הן לא יכולות להשכיר אותו כבית קפה כפי שהן עושות. לעומת זאת לטענת הנשים המבנה אינו חלק מהרכוש המשותף, אלא חלק מהקניין הייחודי של המשפחה, בעוד החצר המקיפה את המבנה היא אכן חלק מהרכוש המשותף.


בעלי הדירות מעולם לא מחו על השימוש הייחודי במבנה


לא הייתה מחלוקת על כך שמשפחת הנשים השתמשה בבלעדיות במבנה במשך עשרות שנים, שבהן מעולם לא מחו על כך שאר הדיירים או תבעו את זכויותיהם היחסיות בנכס. בנסיבות אלו ציין בית המשפט במאמר מוסגר כי נראה שמניעי התובעים הם לזכות בחלקם היחסי של דמי השכירות מבית הקפה, לאחר שהפנימו את העובדה שהזכויות במבנה שייכות למשפחת הנתבעות.


כאמור, המחלוקת בין הדיירים כבר נידונה בעבר בבית משפט, ואף ניתן פסק דין בעניין בשנת 2008. באותו הליך היו הדיירים בעלי הדין, אך הם התעלמו מכך עד שעוררו שוב את המחלוקת בהליך זה. בעלי הדירות התנהלו בסרבול דיוני רב.

 

יש לך שאלה?

פורום רישום בטאבו | הערת אזהרה
פורום סכסוכי שכנים


עם זאת, לאחר בחינת כל הנסיבות, קבע בית המשפט כי מרגע שנרשם הבית כבית משותף והשטחים בו חולקו, הנתבעות ומשפחתן לא היו יכולות לנכס עוד שטחים מאותו רכוש משותף לשימושן הייחודי, וזאת באמצעות הגדלת שטחו של המבנה המקורי.


לפיכך נקבע כי כל שטח החצר, כולל השטח המוגדל של הצריף המקורי, הוא בבחינת רכוש משותף. אי לכך הוציא בית המשפט לנשים צו סילוק מהשטח לשימוש ייחודי בו. השטח המקורי של הצריף נותר בבעלותן.


ת"א 3658-05-09