.JPG)
בשנת 1965 נחקק "חוק לשון הרע" ומאוחר יותר נוספו תיקונים לחוק, לרבות שינוי שמו ל"חוק איסור לשון הרע". החוק מגדיר את המושג והאחריות על ביצוע העבירה ומציג הקלות והגנות למפרסם, כמו הגנת אמת בפרסום, עניין ציבורי והגנת תום לב.
רכילות בדרך כלל עוסקת בהפצת מידע על אנשים אחרים שלא זכה לפרסום רחב, תוך כדי חדירה לפרטיות, פרסום עובדות שגויות ומידע לא אמין שמטרתו העיקרית לעורר עניין שווא בנושאי שיחה. הרכילות עוסקת לרוב בשערוריות ובנושאים שליליים שעלולים להיחשב כשמחה לאיד וכלשון הרע.
כאשר מדובר ברכילות, הפרסום עלול לשמש עילה בתביעת לשון הרע הן במסגרת תביעה אזרחית והן במסגרת ההליך הפלילי. המפרסם הטוען להגנת אמת בפרסום, חייב להוכיח קיומו של האינטרס הציבורי והמשמעותי בפרסום, ואף להוכיח כי הפרסום לא נעשה אך ורק כדי לספק עניין לסקרנים או כדי למלא יצרם של רכלנים.
רכילות עלולה להשפיל אדם ולפגוע בפרנסתו
חוק איסור לשון הרע קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בפני הבריות או להפוך אותו למטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, או לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות אחרות המיוחסים לו, או לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו, או לבזותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
על פי הגדרת החוק, ניתן לחלק את המושג לשון הרע לסוגים שונים: האחד, פרסום עובדות אמתיות שהוא רע או יכול להזיק. השני, רכילות שהיא בעצם הפצת דבריו או מעשיו של אחר כלפי השומע, והשלישי, רמיזות ודברים שעלולים להביא לידי כך שאנשים יפיצו לשון הרע, בעל פה, בכתב, באמצעי תקשורת או ברשתות חברתיות.
כדי לגבש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם הושפל או בוזה הלכה למעשה, אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו, כאשר אמת המידה לבחינת לשון הרע היא אובייקטיבית. הנפגע אינו צריך להציג בפני בית המשפט ראיות בדבר המשמעות שקורא מסוים ייחס לפרסום, אלא בית המשפט קובע אם אכן מהווים הדברים לשון הרע או לאו.
מנגד מציג החוק גם הקלות והגנות מפני הוצאת לשון הרע, שהעיקריות בהן הן אמת בפרסום ותום לב המוטלות להוכחה על המפרסם. התנאי הראשון לתחולת הגנת אמת הפרסום הוא שהדבר שפורסם אכן היה אמת, כאשר האמת היא אחת ואם בדיעבד התברר כי העובדות שפורסמו אינן משקפות את המציאות כפי שהייתה בעת הפרסום, לא תעמוד למפרסם הגנה זו.
יש לך שאלה?
גם נטל הוכחת מרכיב תום הלב מוטל על המפרסם, על פי סעיף 15 לחוק, במשפט פלילי או במשפט אזרחי בגין לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות הבאות: אם היחסים שבינו לבין הנפגע הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית להפיץ את הדברים, אם המפרסם נקט באמצעים סבירים להיווכח אם מדובר באמת או לא, ואם לא ניתן היה להשיג את המטרות הלגיטימיות של הפרסום בדרך פחות פוגענית.
כאשר מדובר באנשי ציבור בעלי עניין ציבורי בפרסום, קבעה הפסיקה כי רכילות גרידא ופרסומים על מקורבים לאנשי ציבור, כמו חברים או בני משפחה, שאין בהם כדי להביא תועלת ציבורית, אינם מהווים עניין ציבורי, כך שגם אם עומדת בפני המפרסם הגנת תום לב או אמת הפרסום, כאשר מדובר ברכילות, הפרסום בהחלט עלול לשמש כעילה לתביעת לשון הרע.
.jpg)
.jpg)
