האם יש לקבל את הבקשה שהגישה בתו של מנוח לקיום צוואתו, או לקבל את ההתנגדות לבקשה זו שהגישה אלמנתו, אשר הייתה נשואה לו יותר מ-50 שנה? זו הסוגיה שעמדה להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו.


בעוד הבת ביקשה לכבד צוואה נוטריונית שהותיר אחריו המנוח משנת 2015, אשר במסגרתה זכתה במחצית מהעיזבון, טענה האם כי קיים פגם בצוואה משום שלא צורף אליה אישור רפואי כפי שנדרש, וכמו כן טענה כי בעלה המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה באותו הזמן עקב מצבו הקוגניטיבי, וכי הוא ערך את הצוואה תחת השפעתה הבלתי הוגנת ותוך מעורבותה הלא תקינה של הבת.


האם הבת שזכתה בעיזבון הייתה מעורבת בעריכת הצוואה והשפיעה על אביה המנוח לערוך אותה?


השופטת הגיעה למסקנה כי במקרה הזה, אכן נפל פגם של ממש בצוואה, מאחר שהנוטריון אשר ערך את הצוואה לא צירף אישור רפואי שיכול היה להעיד על מצבו של המנוח באותה עת, וזאת למרות העובדה שלקה בדמנציה, היה בכיסא גלגלים והתגורר בבית אבות.


כמו כן מונה מומחה מתחום הפסיכולוגיה אשר לפי חוות דעתו, המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה בשל הדרדרות במצבו הקוגניטיבי עקב מחלת הדמנציה שבה לקה. מלבד זאת, הנסיבות שבהן נערכה הצוואה העלו חשד כי אכן הבת השפיעה באופן לא תקין על אביה בעריכת הצוואה.


מסיבות אלה בקשתה של הבת נדחתה, והתנגדותה של האם התקבלה. הבת חויבה בהוצאות המשפט של אמה בסכום של 40 אלף שקלים.


האם ניתן לקבל את הצוואה למרות הפגם המהותי שנפל בה?


בראש ובראשונה, הזכירה השופטת את ההלכה המשפטית שלפיה צוואה המקיימת את כל התנאים הצורניים לפי דין נחשבת לצוואה כשרה, כך שמי שמבקש להתנגד לה צריך להוכיח מדוע יש לבטלה. קיומו של פגם צורני אינו מבטל את הצוואה באופן אוטומטי, אך הופך את נטל הראיה - כלומר, במקרה זה, מכיוון שיש פגם צורני בצוואה, על הבת מוטל הנטל להוכיח כי מדובר בצוואה כשרה.


ואולם, אף על פי שהנוטריון אשר החתים את המנוח על הצוואה לא קיים את חובתו החוקית ולא קיבל כל מסמך רפואי אשר מעיד על כך שהמנוח צלול וכשיר לחתום על צוואתו, הבת כלל לא התייחסה לכך כשהגישה את הבקשה לקיום הצוואה.


האם המנוח היה צלול וידע על מה הוא חותם במועד שבו נערכה הצוואה?


כדי שצוואה תיחשב לתקפה מבחינה משפטית, נדרש שהמצווה יהיה כשיר לערוך את הצוואה. כלומר, להיות צלול, להבין שהוא עורך צוואה ומהן ההשלכות על היורשים, ולפרש את המציאות באופן תקין.


מאחר שבמקרה זה המנוח היה אדם מבוגר עם דמנציה המאושפז בבית אבות, מונה פסיכולוג כדי שיחווה את דעתו באשר לכשירותו של המנוח לערוך את הצוואה. מסקנתו של המומחה הרפואי הייתה כי מצבו הקוגניטיבי הלך והתדרדר, ולהערכתו קיימת סבירות גבוהה שלא היה כשיר לערוך את הצוואה באותו מועד.


מסקנתו אומצה על ידי השופטת. כלומר, הבת לא הצליחה להוכיח, לאור קיומו של הפגם בצוואה שנערכה, כי אביה היה כשיר וצלול בזמן הרלוונטי. בנסיבות אלה, כבר לאור מסקנה זו השופטת הייתה יכולה לדחות את תביעתה של הבת, אך היא בחרה לדון בטענות נוספות שעלו במהלך המשפט.


בצוואה קודמת שנערכה כשנתיים לפני הצוואה האחרונה, המנוח ציווה כי אשתו תקבל את מרבית העיזבון


בבואה לבחון האם הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, הגיעה השופטת למסקנה כי המנוח לא היה עצמאי בשלב זה בחייו, אלא תלוי מבחינה פיזית ומנטלית במשפחתו ובמטפליו. למעשה, קשריו היו מצומצמים מאוד ובתקופה זו היה בקשר בעיקר עם בתו ואשתו.


בכל הנוגע לנסיבות שבהן נערכה הצוואה, ציינה השופטת שהן מעוררות תמיהה. המנוח היה בקשר קרוב עם אשתו, שלה היה נשוי יותר מ-50 שנה. כמו כן, הוא הותיר צוואה שנערכה כשנתיים לפני הצוואה האחרונה, שבה הזוכה העיקרית בירושה היא אשתו.


מלבד זאת, הנוטריון שהחתים את המנוח על הצוואה הגיע לבית האבות לפי בקשתה של הבת, ולא לפי דרישתו הישירה של המצווה. ביקור אחד ויחיד של הנוטריון הספיק לעריכת הצוואה, ובחקירתו של הנוטריון בבית המשפט, תשובותיו העלו חשד ופקפוק.

 

יש לך שאלה?

פורום התנגדות לצוואה | ביטול צוואה


מסיבות אלה קבעה השופטת כי הצוואה נערכה תחת השפעה לא הוגנת של הבת, וכי הייתה מעורבת בעריכתה באופן לא סביר. על כן הוחלט לדחות את בקשתה של הבת לקיום הצוואה ולקבל את התנגדותה של האם. לאור תוצאות פסק הדין, חויבה הבת לשאת בהוצאות המשפט בסכום של 40 אלף שקלים.


ת"ע 41494-06-16


ת"ע 40122-06-16
 


עודכן ב: 07/05/2018