נהג שהוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בדרך עירונית, לאחר שרכבו נמדד על ידי מכשיר דבורה מניידת משטרה נוסע במהירות 120 קמ"ש במקום שבו המהירות המקסימלית המותרת היא 80 קמ"ש - כפר באשמה. לטענתו, לא ייתכן שהמרחק שבין רכבו לבין הניידת שביצעה את המדידה הספיק גם כדי למדוד את מהירות נסיעתו וגם כדי לעצור אותו, והעלה ספק לגבי האפשרות שהמכשיר בכלל מדד רכב אחר שנסע במקביל אליו על כביש עפר.


בית משפט השלום לתעבורה בירושלים החליט לזכות אותו מחמת הספק. השופטת השתכנעה כי באזור שבו התבצעה האכיפה קיים שביל עפר מקביל לדרך וצמחיה סבוכה, ועל כן התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק כי המכשיר אכן מדד את מהירות נסיעתו של רכב הנאשם ולא רכב אחר. מסיבה זו זוכה הנהג מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.


הנאשם הציג צילום לוויין של האזור שבו נסע מגוגל מפות להוכחת טענתו


למעשה, הנאשם הודה שנהג ברכב באותו מועד שבו בוצעה האכיפה, ולא חלק על אמינות הבדיקה שבוצעה על ידי מכשיר הדבורה. עיקרי המחלוקת בין הצדדים היו לגבי האפשרות שהמכשיר מדד את מהירותו של רכב אחר ולא את רכבו של הנאשם, האם המרחק שבין רכבו לניידת המשטרה יכול היה לאפשר גם את מדידת המהירות וגם את עצירתו על ידי השוטרים, ומהו המיקום המדויק שבו עמדה ניידת המשטרה.


השוטר שעצר את הנהג זומן לעדות מטעם התביעה. הוא לא זכר את פרטי האירוע והסתמך על הדוח שערך. באותו דוח, לא רשם השוטר את המיקום המדויק שבו התבצעה האכיפה.


הנהג עצמו העיד כי הניידת עמדה ליד יציאה אל כביש עפר, כ-200 מטר אחרי עיקול בכביש. הוא אף הציג סרטון שלפיו נקבע כי הדוח המשטרתי אינו מהווה ראיה מספקת לקביעה ודאית היכן עמדה הניידת. על כן קיבלה השופטת את גרסתו של הנאשם בכל הנוגע למקום עמידתה של ניידת המשטרה.


עם זאת, השופטת קיבלה את גרסתו של השוטר בכל הנוגע למחלוקת לגבי האפשרות לבצע מדידה של המהירות וכן לבצע אכיפה.


האם ייתכן שמכשיר הדבורה מדד מהירות של רכב אחר שחלף במקביל לרכבו של הנאשם?


על פי טענתו של הנהג הנאשם, בצדו של הכביש קיימת דרך עפר שבה נוסעים אופנועים וטרקטורונים, וקיימת אפשרות סבירה שהמכשיר מדד כלי רכב אחר שנסע על דרך העפר במקביל אליו. ואכן, בצילומי המקום ניתן היה להבחין בשביל עפר מימינו של הכביש.


בהקשר זה ציינה השופטת פסק דין שבו זוכה נהג שהואשם בנסיעה במהירות מופרזת, בשל קיומה של מסילת רכבת המקבילה לכביש שבו נסע, ובשל האפשרות שמכשיר הדבורה מדד בכלל את מהירותה של הרכבת.


באותו פסק דין נקבע כי זה לא מתפקידו של הנאשם להוכיח כי לא נסעו על הכביש או במקביל לכביש כלי רכב אחרים, אלא התביעה צריכה להוכיח כי אכן רכבו הוא זה שנמדד ואין אפשרות כי כלי רכב אחר נמדד במקומו. זאת כדי למנוע מצב שבו נאשמים חפים מפשע יורשעו רק בשל טעויות במדידת מהירות נסיעתם.


השופטת הזכירה כי מאחר שכתב אישום בגין עבירת מהירות הוא כתב אישום פלילי על כל המשתמע מכך, כל ספק באשר למדידת מהירות הרכב יפעל לטובתו של הנהג הנאשם.


בית המשפט: עדיין לא הוכחה אמינותו של מכשיר הדבורה כדי להוכיח מעבר לכל ספק את אשמתו של הנהג


גם בית המשפט המחוזי התייחס לסוגיית אמינותו של מכשיר הדבורה, וקבע כי עדיין לא ניתן לקבוע כי מדובר במכשיר אמין שיכול להוכיח את אשמתו של נאשם מעבר לספק סביר. במקרה זה, קבעה השופטת, אי אפשר לשלול את האפשרות כי ייתכן שבאותו רגע שמכשיר הדבורה מדד את מהירות נסיעתו של הנאשם, למעשה נמדדה מהירותו של רכב אחר שנסע על שביל העפר במקביל לכביש, וזאת לפני העיקול - כלומר לפני שרכבו של הנאשם נכנס לשדה הראייה של המשטרה שהמתינה אחרי העיקול.

 

יש לך שאלה?

פורום מהירות מופרזת | תאונות קטלניות ותאונות פגע וברח


לסיום ציינה השופטת כי עדותו של הנאשם אשר הכחיש את המיוחס לו הותירה עליה רושם מהימן, ומכל מקום התביעה הייתה צריכה להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק אולם לא עמדה בנטל ההוכחה. מאחר שנותר ספק הן לגבי מיקום האכיפה והן לגבי האפשרות שמכשיר המדידה מדד רכב אחר, החליטה השופטת על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.


תת"ע 9395-08-17