בתביעה שהגישו רוכשי דירה אל בית משפט השלום בתל אביב-יפו כנגד חברת הבנייה שמכרה להם את הדירה, טענה חברת הבנייה שבעיית הרטיבות והעובש אשר לא נפתרה גם לאחר שבוצעו תיקונים - נגרמה עקב שימוש לא נכון של הרוכשים בדירה, וזאת מכיוון שהם לא מאווררים אותה באופן מספק.


ואולם, חוות דעתו המקצועית של מהנדס אשר מונה מטעם בית המשפט, הצביעה כל כך שמקור ליקויי הרטיבות נובע מכשלים בבנייה ובבידוד, ולא בשל אי פתיחת חלונות. זאת אף על פי שהתייחס לעניין אוורור הדירה ובחוות דעת משלימה קבע כי הדירה אינה מאווררת כראוי.


השופט החליט לקבל את התביעה ואף קבע כי אין כל בסיס לדרישתה של החברה להכתיב לרוכשי הדירה לפתוח את החלונות לזמנים קצובים. הוא הטיל על החברה לפצות את הרוכשים עבור עלות התיקונים וכן עבור עוגמת נפש בסכום של 54,250 שקלים. כמו כן חויבה החברה בהוצאות המשפט השונות בסכום של 12 אלף שקלים.


במשך השנים נעשו ניסיונות לתקן את ליקויי הרטיבות והעובש, אך ניסיונות אלה לא צלחו והבעיה לא נפתרה


הדירה אשר נבנתה בדומה השלישית של בניין מגורים בשכונת הר חומה בירושלים, נרכשה על ידי בני זוג מהחברה בשנת 2003, וכעבור שלוש שנים הם קיבלו את החזקה בדירה. במשך הזמן שחלף גילו בני הזוג כתמי עובש ורטיבות בשטחים נרחבים בבית. הם הזמינו חוות דעת מומחה להערכת הנזק, והחברה ביצעה מספר תיקונים בדירה מספר פעמים. ואולם, מאחר שהבעיה לא נפתרה, הגישו בני הזוג את התביעה כנגד החברה.


לטענתם, מאחר שנתגלו פגמים בבנייה וזאת בהתאם לחוות דעתו של המומחה שהזמינו, החברה מחויבת לבצע את התיקונים הנדרשים וכן לפצותם על הנזק שנגרם להם, על עוגמת הנפש שנגרמה להם, על העובדה שערך הדירה ירד וכן על הדיור החלופי שיידרשו לו כאשר יבוצעו התיקונים בדירתם.


מנגד ביקשה החברה לדחות את התביעה, והכחישה את כל טענות בני הזוג. לטענתה, בדיקה שהתבצעה בדירה העלתה שמקור הבעיה היא חוסר אוורור.


גם במהלך המשפט ביצעה החברה תיקונים בדירה, אך לאחריה התגלו שוב סימנים של רטיבות ועובש


בית המשפט מינה מהנדס לבדיקת הדירה והכנת חוות דעת. הוא אכן מצא ליקויי רטיבות והחברה ביצעה תיקונים בהתאם לכך. ואולם, בני הזוג הודיעו לאחר מכן כי סימני העובש והרטיבות שוב חזרו. נוכח זאת ביצע המומחה חוות דעת משלימה שבה נקבע כי אמנם הבעיה עדיין לא נפתרה.


הצדדים לא היו חלוקים בעניין הבעיה עצמה, ולא הייתה מחלוקת כי היא טרם נפתרה. עיקר המחלוקת הייתה בנושא האחריות לאותה בעיה - בעוד הרוכשים טענו כי מקור הרטיבות נובע מליקויים בבנייה, טענה החברה כי אוורור לקוי גרם לבעיית הרטיבות ולכן היא אינה אחראית לכך.


אמנם החברה ביססה טענה זו על חוות הדעת המשלימה של המומחה, שבה נאמר כי היעדר אוורור הוא סיבה מיידית לבעיות הרטיבות, אולם השופט הצביע על כך כי אין כל בסיס עובדתי לטענה שהדיירים אינם מאווררים את הדירה.


מלבד זאת, בחוות הדעת הראשונה שהוגשה קבע המומחה כי כשל בבנייה התרמית הוא מקור הבעיה, וגם בחוות דעתו המשלימה ציין כי ישנו חשש לפגם בבידוד.


בית המשפט: החברה אינה מוסמכת להכתיב לדיירים האם וכיצד הם מחויבים לפתוח את החלונות


אמנם בית המשפט אינו נוטה להתערב במסקנות מקצועיות של מומחה אשר מונה על ידו, הסביר השופט, אולם במקרה זה לא מדובר בהתערבות במסקנות שהוגשו בחוות הדעת אלא בהחלטה בין שתי מסקנות המומחה אשר סותרות זו את זו.


לאור זאת ובשל חוסר ראיות לטענת החברה כי בני הזוג אינם פותחים את החלונות, וכן לאור העובדה שלחברה אין כל בסיס לדרוש מהם האם וכיצד לאוורר את הדירה, החליט השופט לקבל את גרסתם של הדיירים. לפיכך נקבע כי החברה אחראית לליקוי הרטיבות בדירה.

 

יש לך שאלה?

פורום ליקויי בניה | בדק בית | תביעות קבלנים


מאחר שכבר ניתנו לחברה הזדמנויות רבות לתקן את הבעיה אולם היא לא נפתרה, קבע השופט כי הרוכשים זכאים לקבל פיצויים בהיקף הכספי הנדרש לצורך ביצוע התיקונים וכן עבור עוגמת נפש. סך כל הפיצויים שחויבה החברה לשלם עומד על סכום של 54,250 שקלים. כמו כן הוטל עליה לשאת בעלויות המשפט בסכום נוסף של 12 אלף שקלים.


ת"א 40434-11-13