בית משפט השלום בירושלים דן בתביעה שהגישה חברת נדל"ן כנגד תאגיד המים באזור ירושלים, בטענה שמגיעים לה פיצויים ללא הוכחת נזק. זאת לאור טענת החברה כי יש לפצות אותה בהתאם לחוק לשון הרע, וזאת בשל העובדה שתאגיד המים הטיל עליה עיקול עבור חוב שגוי ולא פעל לתיקון הטעות, אלא המשיך בנקיטת הליכי גבייה מנהליים שלא כדין. כמו כן ביקשה החברה מבית המשפט לקבל צו הצהרתי אשר קובע כי אינה חייבת דבר לתאגיד המים.


בחינת מכלול הראיות הביאה את השופטת למסקנה כי יש לקבל את התביעה. על פי הראיות שהוצגו, התאגיד דרש תשלומים עבור דירה בבעלות התובעת אשר הצביעו על צריכה חריגה של מים, אף על פי שהתברר כי מוני המים בבניין הוצלבו, ולמעשה חוב המים היה שייך ליתר הדירות בבניין. כלומר, לא היה מקום לנקוט בהליכי גבייה מאחר שלא היה קיים חוב.


עצם הטלת עיקול ללא סיבה מוצדקת היא בבחינת לשון הרע מאחר שהדבר עלול לפגוע בשמו הטוב של מי שהוטל עליו העיקול, וזאת גם כאשר מדובר בחברה או בתאגיד. לאור זאת נקבע כי החברה זכאית לקבל פיצויים בסכום של 6,000 שקלים עקב הפגיעה בשמה. תאגיד המים חויב גם בהוצאות המשפט בסכום של 5,000 שקלים.


הדירה הייתה ריקה, אך חשבון המים הגיע ל-15 אלף שקלים


במסגרת התביעה טענה החברה כי באותו מועד עמדה הדירה שבגינה הוטל החשבון ריקה. למרות זאת קיבלה חשבון מים שאף מתייחס לצבירת חוב קודם בסכום של כ-15 אלף שקלים. לטענתה, מהרגע שגילה על החוב המנופח שלחה מהנדס לבדוק את מקור החיוב. אז התברר שבדירה יש שני מוני מים, ואילו המונה ששימש את הדירה הוחלף עם המונה ששימש את כלל הדיירים בבניין.


לאור זאת התייצב נציג מטעמה במשרדי תאגיד המים וביקש זיכוי, ונציג התאגיד אכן אישר כי מגיע לה זיכוי. החברה המשיכה טענה כי בכל פעם שניסתה לבדוק את מצב החשבון, נאמר לה כי בקשתה בטיפול. למרבה ההפתעה, התאגיד שלח לה דרישת תשלום והיא שבה והודיעה לו כי אין לה כל חוב.


ואולם, התאגיד נקט נגדה הליכי גבייה והטיל עיקולים על שלושה חשבונות בנק בבעלותה. רק לאחר מכן נערכה בדיקה מטעם התאגיד והעיקולים בוטלו. לטענתה, בעקבות זאת נגרם לה נזק תדמיתי וכספי, והיא זכאית לקבל פיצויים עבור לשון הרע.


תאגיד המים: החברה התעלמה מפניותינו ולא הותירה ברירה אלא לנקוט הליכי גבייה מנהליים בגין החוב


בניגוד לטענות החברה, תאגיד המים טען כי אין כל עילה המצדיקה פיצויים בגין התנהלותו. מד המים נמצא באחריות החברה והחיוב בוצע על פיו, ואילו לתאגיד עצמו אין כל יכולת לנחש אם הדירה ריקה או מאוכלסת. רק לאחר שהתקבל מכתב מהחברה, הוחלט לזמנה לבירור במשרדי הנתבע, אולם החברה בחרה להתעלם מכך ולכן לא נותרה לו ברירה אלא להתחיל בהליכי גבייה בגין החוב.


מכל מקום, לטענת הנתבע, אין כל מקום לחייבו בפיצויים כתוצאה מלשון הרע כאשר מדובר בתאגיד ולא באדם פרטי, והטלת העיקול אינה מהווה פרסום לשון הרע בכל מקרה, בייחוד כאשר מדובר בפרסום אמיתי - היות שהליכי הגבייה ננקטו בתום לב.


האם תאגיד או חברה זכאים לקבל פיצויים בגין פגיעה בשמם הטוב?


על פי העדויות והראיות שהוגשו, התרשמה השופטת כי שני הצדדים מסכימים שהתשלומים אשר הוטלו עבור הדירה המדוברת הצביעו על צריכת מים חריגה, בד בבד עם ירידה חריגה בכמות צריכת המים של כלל הבניין.


טענותיה של התובעת כי אושר לה זיכוי בגין החיוב השגוי וכי לא קיבלה כל מכתב עד התאריך שבו הוטל העיקול התקבלו על ידי השופטת, ואילו טענות התאגיד כי החברה כלל לא הגישה ערעור על החוב אלא בחרה להמתין להליכי הגבייה ורק אז ערערה - נדחו על ידי השופטת, וזאת מאחר שבעקבות השגתה של החברה נשלח נציג מטעם חברת המים לבדוק את תקינות מד המים. מסקנתה של השופטת הייתה כי לא הייתה הצדקה להטיל עיקולים על החברה.


מאחר שמדובר בעיקול אשר הוטל באופן מוטעה, עצם הטלת העיקול מהווה פרסום לשון הרע. בשנת 2016 קבע בית המשפט העליון כי גם תאגיד זכאי לקבל פיצויים בגין לשון הרע וזאת ללא הוכחת נזק. לאור הלכה זו קבעה השופטת כי החברה זכאית לקבל פיצויים עקב פגיעה בשמה הטוב.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע


בנסיבות שבהן העיקול בוטל לאחר שבוע ולא הוכח כי הפרסום הגיע לציבור הרחב או לצדדים שלישיים, קבעה השופטת כי גובה הפיצוי הראוי עומד על סך של 6,000 שקלים. מלבד זאת חויב תאגיד המים בתשלום הוצאות המשפט, בסכום של 5,000 שקלים.

 

ת"א 23868-09-12