לפני כשנה הגיש גבר תביעת גירושין כנגד רעייתו, ובמסגרתה ביקש להתגרש אחרי כ-17 שנות נישואין בטענה שיחסי השניים עלו על שרטון. במסגרת התביעה שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי בנתניה התברר כי גם האישה מעוניינת בגירושין, ושלושת הדיינים התבקשו להכריע בסוגיית חיוב הבעל בתשלום הכתובה שעליה חתם, בסכום של 180 אלף שקלים.


בתביעתה לקבלת הכתובה טענה האישה כי בעלה סובל מבעיה נפשית המתבטאת באגרנות כפייתית ואף מטופל באופן פסיכיאטרי בשל כך, וכי ביתם הפך למחסן. הבעל הודה בבעיה אולם סירב לשלם את הכתובה בטענה שאשתו מורדת, משפילה אותו אל מול שלושת ילדיהם ולא הייתה מוכנה לקיים עמו יחסים אינטימיים.


האם יש לחייב את הבעל במלוא סכום הכתובה בשל בעיית האגרנות?


על פי ניתוח ההלכה ודברי החכמים, קבעו הדיינים כי תופעה של אגרנות ובזבזנות מוגזמת נחשבת למום ויכולה להוות עילה לחיוב הבעל בתשלום הכתובה. זאת גם מכיוון שמרבית משכורתו של הבעל מבוזבזת על חפצים ללא שימוש אמיתי והוא אינו יכול לפרנס כראוי את אשתו וילדיו. כמו כן בעיה זו הפכה אותו למאוס בעיניה של האישה.


עם זאת, מכיוון שהאישה ידעה על בעיית האגרנות עוד לפני הנישואין והדבר לא מנע ממנה להינשא לבעלה, נקבע כי לא נכון לחייב את הגבר במלוא סכום הכתובה. על כן נקבע כי הצדדים יתגרשו בהסכמה, וכי הבעל ישלם שליש מסכום הכתובה בסך של 60 אלף שקלים.


בני הזוג הצהירו כי שניהם מעוניינים להתגרש, אך לא הסכימו בעניין חיוב הכתובה


הבעל עזב את הבית המשותף אחרי שהגיש את תביעת הגירושין, וטען שאשתו נוהגת להשפילו מול הילדים. הוא הבהיר שהשניים כבר אינם מקיימים יחסי אישות מזה תקופה ארוכה. האישה טענה כי הבעל נהג כלפיה באלימות וכי הפך את הבית למחסן בשל רכישת החפצים הבלתי נשלטת שלו, וכי היא מסכימה ומעוניינת בגירושין.


בעוד הבעל טען כי לאשתו לא מגיעה הכתובה משום שהיא מורדת, לא הסכימה ליחסי אישות ונקטה אלימות מילולית כלפיו, האישה טענה כי אינה מסוגלת לקיים יחסים אינטימיים בתוך מחסן והדבר אינו הופך אותה למורדת. על כן תבעה את כתובתה ובתביעתה הוסיפה כי הבעל ביקש את הגירושין ללא סיבה מוצדקת ולכן גם מסיבה זו היא זכאית לקבל את הכתובה.


האם אדם שמבזבז את ממונו חייב לגרש את רעייתו לפי ההלכה?


במסגרת הדיון קבעו הדיינים כי אכן, אדם שרוכש חפצים באופן מוגזם יכול להיחשב בעל מום ועל כן עליו לשלם את הכתובה. עם זאת, מאחר שהאישה ידעה על הבעיה לפני הנישואין ניתן לומר שהיא הסכימה להינשא לו למרות קיומו של המום.


כמו כן נקבע כי העובדה שהבעל מבזבז את ממונו מחייבת אותו לגרש את אשתו, וזאת נוסף על העובדה שהאישה טוענת כי הוא מאוס עליה. לאור כל זאת נקבע כי באופן עקרוני הבעל חייב לשלם את הכתובה.


האם דין אגרן כפייתי כדין אדם העוסק בעבודה בעלת ריח רע?


על פי שולחן ערוך, המפרש את הגמרה והמשנה, אדם העוסק במלאכה המפיצה סירחון רב, כגון בורסקי אשר עובד בעיבוד עורות - יש לחייב אותו בתשלום הכתובה. הדיינים השוו את המקרה הנדון לפרשנות זו, וקבעו כי ניתן להסיק מכך שיש לחייב את הבעל בתשלום הכתובה.


כמו כן, מאחר שהבעל חייב לדאוג לפרנסת משפחתו אך במקרה זה מרבית ממשכורתו מבוזבזת על חפצים לא שימושיים, מדובר באדם המאבד את ממונו ולכן יש לחייב אותו בתשלום הכתובה.


מלבד זאת טענה האישה כי בעלה מאוס עליה, ויש לה הצדקה לכך מכיוון שאינה יכולה להתגורר עמו בבית שנהפך למחסן של גרוטאות. לאור זאת ועל פי פרשנות דברי החכמים, יש לחייב את הבעל הן במתן גט והן בתשלום הכתובה.


מדוע נקבע כי הבעל ישלם רק חלק מהכתובה?


במקרה זה הבעל לא התמיד בטיפול הנפשי ולא הביא את הבעיה שממנה הוא סובל לפתרון. עם זאת, אחד הדיינים הדגיש כי קיים ספק לגבי מי מהם יזם את הגירושין, ואף כי לא ניתן להאשים את הבעל בכך שלא טיפל בעצמו, היות שמדובר בחלק ממחלתו. כמו כן, האישה ידעה על בעיית האגרנות גם לפני הנישואין.

 

יש לך שאלה?

פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?


לאור כל זאת הוסכם על הדיינים ברוב דעות כי הבעל ישלם שליש מהכתובה בסכום של 60 אלף שקלים, כאשר העברת התשלום תבוצע בפועל אחרי שיינתן פסק דין בכל הקשור לחלוקת הרכוש בין הצדדים.


תיק 1064084/1