בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעה שהוגשה כנגד רכבת ישראל על ידי אישה שנפלה ברכבת ושברה את רגלה, אף על פי שהרכבת כפרה בנסיבות התאונה וטענה כי לא מתקבל על הדעת שהאישה שברה את רגלה ובכל זאת המשיכה בנסיעה כרגיל ואף נסעה לחו"ל לפני שניגשה לקבל טיפול רפואי.


הצדדים הסכימו ביניהם על פשרה ואפשרו לבית המשפט לפסוק פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השופטת החליטה לקבל את התביעה, כאשר על פי גרסתה של התובעת, היא עלתה על הרכבת בדרך לשדה התעופה בן גוריון לקראת נסיעה לבולגריה, איבדה את שיווי המשקל כשעלתה על המדרגות ועיקמה את הרגל.


לאחר ששקלה את טענות שני הצדדים, הורתה השופטת לרכבת ולחברת הביטוח הפניקס אשר ביטחה את השימוש ברכבת במועד שבו האישה נפגעה, לשלם לה פיצויים בסכום של 36 אלף שקלים. כמו כן הן ישלמו את הוצאות שכר טרחת עורכי הדין בסכום של 4,680 שקלים.


תזוזת הרכבת גרמה לאיבוד שיווי המשקל של הנוסעת, אשר בדיוק העלתה את המזוודה לקרון


על פי טענתה של האישה, היא נסעה על הרכבת מנהריה אל נמל התעופה בן גוריון בשעות הלילה המאוחרות, בדרכה לנופש בבולגריה. כאשר עלתה על המדרגה האחרונה בכניסה לקרון הרכבת, בעקבות תנועה פתאומית של הרכבת איבדה את שיווי המשקל ועיקמה את רגלה. כעבור רבע שעה פנתה לקבל עזרה ראשונה ממפקח הרכבת, וזאת בעקבות כאבים חזקים שהרגישה. מפקח הרכבת תיעד את האירוע בדוח שרשם.


אחרי שהגיעה לנמל התעופה בן גוריון, היא המשיכה לסבול מכאבים ופנתה לקבל עזרה ראשונה, שם מילאו דוח ולבסוף ליוו אותה עד למטוס בכיסא גלגלים. השהייה בחו"ל נמשכה שלושה ימים, שבהם לטענתה הייתה מרותקת לכיסא גלגלים. אחרי שחזרה לישראל כאביה החריפו והיא פנתה לקבל טיפול בבית חולים, שם התברר כי שברה את הרגל.


הנוסעת נאלצה להיעדר מהעבודה במשך תקופה ארוכה בעקבות השבר ברגלה


בית המשפט מינה מומחה רפואי לבחינת נזקי הגוף שנגרמו לאישה, ועל פי קביעתו, במשך שלושה חודשים היא סבלה מנכות זמנית בשיעור של 100%, ובמשך שלושת החודשים העוקבים סבלה מנכות בשיעור של 30%. לאחר מכן לא נותרו לנוסעת אחוזי נכות כלשהם בעקבות הפגיעה.


לטענתה, במשך כשלושה חודשים שבהם רגלה הייתה מגובסת, היא נאלצה להיעדר ממקום העבודה. כמו כן טענה כי בעקבות המלצות הרופא אשר כללו אי הפעלת משקל על הרגל הפצועה ושימוש בגבס קל, היא נאלצת להיעדר באופן תדיר מהעבודה מכיוון שהעבודה כוללת עמידה מול קהל.


מלבד זאת רופא תעסוקתי קבע כי היא יכולה לעסוק רק בעבודה משרדית, ועליה להימנע מעמידה ממושכת והליכה מרובה, ומאז הפגיעה לטענתה היא נזקקת לעזרה לצורך ביצוע פעולות יומיומיות רבות.


הרכבת טענה: לא יכול להיות שהנוסעת שברה את רגלה אך המשיכה בנסיעה המתוכננת לחו"ל


מצדו השני של המתרס, הרכבת כפרה בנסיבות שהובילו לפציעתה של הנוסעת כפי שתיארה, ולחלופין טענה כי גם אם נפצעה בנסיבות אלה, לא ייתכן שנגרם לה נזק חמור כל כך כפי שהיא מתארת. לטענתה, זה לא הגיוני שהנוסעת שברה את הרגל אך המשיכה בנסיעה ברכבת כרגיל ולאחר מכן אף המשיכה לטייל בחו"ל לפני שפנתה אל בית החולים.


כמו כן טענה כי גם המסמכים הרפואיים מהפציעה מצביעים על פגיעה קלה ושבר לא חמור שלא הותיר נכות צמיתה. מלבד זאת נטען כי האישה לא הוכיחה את הפסדי השכר שלהם טענה, מאחר שלא צירפה אישור ממקום העבודה לגבי התקופה שבה נעדרה ואף לא צירפה את תלושי המשכורת מאותה תקופה.


מלבד זאת נטען כי לא קיימת כל הוכחה לכך שהתובעת אכן נזקקת לעזרה מהזולת בביצוע פעולות, וכי מאחר שהשבר לא הותיר כל מגבלה - יש לדחות את טענתה כי נגרמו לה גם הפסדי שכר עתידיים. לבסוף טענה הרכבת כי גם אם מגיעים לה פיצויים עבור כאב וסבל, יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך לא גבוה, וזאת בשל הפגיעה הקלה שנגרמה לה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בחינת הטענות הביאה את השופטת למסקנה כי יש לקבל את התביעה. היא הטילה על הרכבת לשלם לנוסעת פיצויים בסכום של 36 אלף שקלים מבלי לפרט את הדרך שבה הגיעה לסכום זה, כפי שמאפשר לה סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובהסכמת הצדדים.

 

ת"א 27463-02-17