מוכרת בחנות בגדים, כבת 50, עלתה על סולם לצורך הורדת בגד מהמדף העליון. לפתע התנדנד הסולם והיא נפלה ונפצעה. בית משפט השלום בקריות נדרש להכריע האם יש להטיל חבות על הנהלת החנות, ואם כן, מהו שיעור הנזק שנגרם לתובעת.

 

על פי עובדות התביעה, בחודש מאי 2011, במהלך עבודתה אצל הנתבעת, נפלה התובעת מסולם שעליו עלתה לצורך הורדת בגד ממדף עליון בחנות, ונחבלה בגבה. התובעת הצהירה כי בעת שהייתה על הסולם, הרגישה לפתע שהוא מתנדנד, ניסתה לאחוז במשהו לא הצלחה, הסולם החליק והיא נפלה.

 

לאחר התאונה ניגשה התובעת לחנות ואז נוכחה לדעת שבתחתית הסולם ישנה גומייה אחת, במקום ארבע גומיות שלטעמה צריכות להיות, והדבר תועד בצילום שביצע בעלה בעת שהייתה מאושפזת והוגש לבית המשפט. השופט התרשם כי בצילום נראה סולם ניצב, הנחזה להיות מוצב בחנות כשבצדו האחד אכן חסרה גומייה הנראית בצד האחר.

 

התובעת ציינה כי בחנות היה סולם אחד, והיא נדרשה לעלות עליו לצורך ביצוע עבודתה כדי להוריד בגדים או פריטים אחרים מהמדפים העליונים במחלקת הגברים בחנות, שבה עבדה. ואף הצהירה כי לא הרגישה שהסולם התנדנד לפני שעלתה עליו.

 

מטעם התביעה העידה עובדת בחנות אשר ציינה כי במועד התאונה הייתה אחראית משמרת ועמדה באזור הקופות, המצויות במרחק קצר ממקום נפילתה של התובעת. העדה ציינה כי ראתה את התובעת בעת שעמדה על אחד מהשלבים העליונים של הסולם כדי להוריד דבר מה ממדף גבוה, שמעה את צעקתה והבחינה בנפילתה אחורה על הגב.

 

בנוסף העיד בעלה של התובעת אשר הגיש תצהיר עם תמונות הסולם שצולמו על ידו למחרת האירוע, והוגש טופס ביטוח לאומי 250 באמצעות מנהלת החנות שערכה אותו. בטופס נרשם כי התובעת נפלה מהסולם, אך אינו כולל פרטים נוספים כלשהם באשר לנסיבות הנפילה, והמנהלת אישרה כי את הפרטים קיבלה מהעדה, ועל סמך דבריה מילאה את הטופס.

 

מנגד טענה הנתבעת כי יש לדחות את טענות התובעת בנוגע לנסיבות התאונה. לטענת הנתבעת מדובר בסולם חדש ותקין שלא נפל בו כל פגם, ואף לא הוכח שהסולם המצולם הוא אכן הסולם שבו עשתה התובעת שימוש בעת התאונה.

 

הנתבעת הוסיפה וטענה כי אף עובד אחר לא נפל מהסולם והתפתחות זו של הגרסה, עד לגרסה המופיעה בתצהיר שבו נוספו פרטים שלא אוזכרו בשום שלב קודם, ובעיקר הטענה להתנדנדות הסולם ולהעדר הגומייה, מעידה כי אין מדובר בגרסת אמת, אלא בגרסה שנוצרה לצורך ההליך המשפטי ולצורך ביסוס חבות ביחס לנפילה סתמית מסולם.

 

התובעת נפלה מהסולם עקב התנדנדותו בשל חוסר בגומייה

 

לאחר בחינת הראיות ושמיעת טענות הצדדים, העדיף בית המשפט את גרסת התובעת וקבע כי היא נפלה מהסולם עקב התנדנדותו בשל חוסר בגומייה על אחת מרגליו, וסבר כי גם העובדה שעובד אחר לא נפל מהסולם קודם לכן, לא מעידה על כך שמדובר בסולם תקין. כמו כן, היעדר הגומייה כנראה לא גרם לחוסר יציבות מוחלט של הסולם, אולם אין בכך לשלול את העובדה כי ביום התאונה, באופן שבו הוצב הסולם על ידי התובעת, היה בחוסר הגומייה כדי לגרום לחוסר יציבות הסולם ולנפילתה.

 

בית המשפט ציין כי במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעסיק כלפי עובדיו, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות. מוטלת עליו החובה לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את העובדים, להזהיר מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים ועוד.

 

לגבי הסיכון של נפילה מסולם במקום עבודה, נפסק לא פעם שלעיתים נפילה מסולם אינה אלא חלק מהסיכונים הטבעיים והרגילים בחיי היומיום, על כן לא פעם נדחו תביעות של עובדים כאשר נקבע כי לא הוכחה הפרה של חובת זהירות קונקרטית מצד המעסיק.

 

ואולם, במקרה זה השתכנע בית המשפט כי די בעובדה שהתובעת הוכיחה את החוסר בגומייה כדי להצביע על קיום סיכון מיוחד בשימוש בסולם המדובר, ובהעדר ראיה מטעם המעסיקה כי פעלה כדי לוודא תקינות הסולם או כי הנהיגה שיטת עבודה שתוודא כי הסולם היחיד שבו עושים העובדים שימוש בחנות תקין, הוכחה רשלנות המעסיקה כלפי התובעת.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה

 

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לתשלום פיצויים בסך של 76,000 שקלים, בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, עזרה והוצאות ונזק לא ממוני. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 20% ותגמולי המוסד לביטוח לאומי, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 40,460 שקלים כפיצוי על נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה. זאת בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 שקלים.

 

ת"א 38129-08-13