גבר בשנות ה-50 לחייו העוסק כעצמאי בכתיבת הצגות ופעילויות תרבותיות שב לביתו בלילה לאחר שהשתתף בחזרה להצגת ילדים. זה היה לילה גשום, ולאחר שהמתין בתוך הבית עד שהגשם ייפסק, הוא יצא לרכבו כדי לפרוק ממנו ציוד הגברה. עוד לפני שהספיק להגיע אל הרכב החליק על הדרך החלקלקה, ושבר את קרסולו.


הביטוח הלאומי דחה את תביעתו להכיר בתאונה כתאונת עבודה, בטענה שלא הוכח כי היא אירעה עקב העבודה או בדרך חזרה ממקום העבודה. לאור דחיית תביעתו, הגיש הגבר תביעה כנגד הביטוח הלאומי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו.


לאחר בחינת הראיות וקבלת עדותם של הגבר ורעייתו כאמינה ומהימנה, נקבע כי מכיוון שפרק ציוד הקשור בעבודתו בסוף יום העבודה, אכן מדובר בתאונת עבודה. תביעתו של הגבר התקבלה, והביטוח הלאומי חויב להכיר בפציעתו כפגיעה בעבודה. כמו כן חויב הביטוח הלאומי לשאת בהוצאות התביעה בסכום של 4,000 שקלים.


סתירה התגלתה בתביעה שהוגשה לביטוח הלאומי: האם התאונה אירעה בלילה אחרי יום העבודה או למחרת בבוקר?


לטענתו של התובע, מאחר שפרק מהרכב ציוד הקשור באופן בלתי נפרד לעבודתו, יש להכיר בפציעתו כתאונת עבודה. על פי גרסתו, הוא הגיע לביתו אחרי יום חזרות ארוך, ומכיוון שהיה גשום, המתין 20 דקות בתוך הבית עד שהגשם ייפסק. או אז יצא מהבית במטרה לפרוק את הציוד ששימש לחזרה מהרכב, אולם לפני שהספיק לעשות זאת החליק ונחבל בקרסול רגל שמאל. אשתו שמעה שנפל ויצאה מהבית כדי לסייע לו לפרוק את הציוד ולהכניסו לביתם.


רק בחלוף הלילה הבחין כי מלבד הכאבים רגלו התנפחה מאוד, ולכן ניגש לקבל טיפול רפואי ואז גילה ששבר את הקרסול. מכיוון שלא נשאל כיצד התאונה אירעה, לא צוינו בסיכום הביקור הנסיבות שהובילו לנפילתו. בעקבות הפציעה, לא יכול היה לעבוד במשך כשלושה חודשים.


אמנם בתביעה שהוגשה למוסד לביטוח הלאומי, נכתב כי הנפילה אירעה בשש בבוקר, ולא לפי טענתו המקורית כי נפל בלילה הקודם בסביבות השעה עשר, כאשר חזר לביתו מחזרה להצגה באולם מופעים. ואולם לטענתו, אשתו מילאה את טופס התביעה וכנראה התבלבלה בין השעה שבה נפצע ובין השעה שבה ניגשו אל הרופא, ולכן זו לא סיבה לדחות את תביעתו.


האם הוכח כי התאונה שאירעה קשורה לעבודתו של התובע?


מצדו השני של המתרס, הביטוח הלאומי טען כי התובע בכלל לא הוכיח שנפצע בעקבות או תוך כדי עבודתו. הוא הצביע על הסתירה שנמצאה בגרסאותיו של התובע, ואף ציין כי לא הוצגה כל ראיה לכך שבאמת באותו מועד הוא עבד בחזרה להצגה. מלבד זאת, הוא פרסם סטטוס בפייסבוק ובו כתב כי שכח משהו ברכב ולא כי התכוון לפרוק ממנו ציוד.


סתירה נוספת מצא הביטוח הלאומי בעדותו של התובע: מצד אחד הוא ציין בפני החוקר מטעמו של הביטוח הלאומי כי המשיך לבדו בפריקת הציוד מהרכב, ומצד שני סיפר בבית הדין לעבודה כי אשתו עזרה לו לאחר פציעתו בפריקת הציוד. על כן טען הביטוח הלאומי כי יש לדחות את תביעתו.

 

האם הפציעה נכנסת להגדרת תאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי?


בהתאם לחוק, אם התאונה אירעה בדרך אל העבודה, תוך כדי העבודה, בהפסקה או בחזרה אל הבית לאחר סיום העבודה - מדובר בתאונת עבודה. גם תאונה שמתרחשת בזמן פריקת ציוד בסיום העבודה נכנסת להגדרת תאונת עבודה.


במקרה זה, השופט ציין כי אמנם נמצאו אי דיוקים בגרסאות שהוצגו על ידי התובע, אולם הם מתגמדים לנוכח עדותו האמינה של התובע עצמו ועדותה המהימנה של אשתו. שתי העדויות נתפסו על ידי השופט כפשוטות וספונטניות, ולכן הוא קבע כי התאונה אירעה כפי שסיפר על כך התובע.


גם העובדה שבתיעוד הרפואי הראשון לא מוזכרת סיבת התאונה לא הובילה לדחיית התביעה, הן לאור עדותם האמינה של בני הזוג והן מכיוון שבמסמך רפואי מאוחר יותר צוין כי השבר בקרסול נגרם במסגרת העבודה. לאור כל זאת החליט השופט לקבל את התביעה, ולהכיר בשבר שנגרם בקרסול רגלו השמאלית של הגבר כתאונת עבודה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה


לאור תוצאות פסק הדין וקבלת התביעה, חויב הביטוח הלאומי להכיר בפציעה כפגיעה בעבודה, ונוסף על כך חויב לשאת בהוצאות המשפט של התובע בסכום של 4,000 שקלים, וזאת בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין.

 

ב"ל 27118-09-16