שמונה שנים לאחר שנישאו והביאו לעולם שני ילדים משותפים, התא המשפחתי התפרק ובני הזוג נפרדו. על רקע קשר שכלל אלמנטים של אלימות, בית המשפט לענייני משפחה הוציא צו הגנה שנועד למנוע מקרי אלימות נוספים, ואסר על בני הזוג הפרודים לשוחח, להיפגש, להתקשר, לשלוח הודעות או ליצור כל קשר האחד עם השנייה, וזאת מלבד הנושאים הקשורים לשני ילדיהם הקטנים.


למרות קיומו של הצו, הגבר ניסה ליצור קשר עם האישה בשני מקרים שונים תוך הפרה ברורה של הוראות בית המשפט. במקרה הראשון הגיע לתחנת הרכבת בזמן שפרודתו הלכה לכיוונה וביקש לשוחח. הוא עזב רק לאחר שהאישה אמרה שתזמין את המשטרה. במקרה השני שאירע כחודשיים לאחר מכן, הגיע לדירתה של האישה וניסה לפתוח את הדלת בזמן שהייתה בדירה.


הוא הודה והורשע בשני כתבי האישום שהוגשו כנגדו בגין הפרת צו שנועד להגן על אדם אחר, ולאחרונה קבע בית משפט השלום בקריית גת את עונשו. השופטת ציינה כי הביאה בחשבון את העובדה שאין לו עבר פלילי, את שיקולי ההרתעה ואת נסיבותיו האישיות, והטילה עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי וכן הורתה לו לחתום על התחייבות כספית בסכום של 3,000 שקלים כי לא יבצע שוב את העבירות שבהן הורשע בשנתיים הקרובות.


האם היה מקום להימנע מהרשעתו של הגבר כדי שלא יישאר לו רישום פלילי?


הגבר נשלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו, אשר תיאר בפירוט את ההיסטוריה המשפחתית והאישית שלו. על פי התסקיר, הוא ביצע את העבירות בעת משבר שהיה שרוי בו בעקבות פירוק הנישואין. הוא אמנם הודה כי ביצע את העבירות, אולם לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו.


קצין המבחן התרשם כי ההליכים הפליליים שמתנהלים כנגדו לאור העבירות שביצע מהווים עבורו גורם הרתעה, וכי הסיכויים שיפר שוב את צו ההגנה נמוכים. עם זאת, הוא סירב להצעת קצין המבחן לגשת לטיפול המיועד למנוע אלימות בין בני זוג, מאחר שלטעמו הוא לא צריך טיפול שכזה. בסופו של דבר המליץ קצין המבחן לסיים את ההליך תוך הימנעות מהרשעה, ולהסתפק בענישה חינוכית כגון שירות לתועלת הציבור.


מתחם העונש ההולם בגין העבירות שביצע הגבר נע ממאסר על תנאי ועד מאסר בפועל לתקופה קצרה


התביעה ביקשה מבית המשפט להרשיע את הגבר, וציינה את העובדה שלא לקח אחריות על מעשיו באופן מלא ולא הסכים להשתלב בהליך טיפולי, וזאת למרות העבירות החמורות שביצע. היא ביקשה להטיל עליו עונש שכולל מאסר על תנאי, התחייבות כספית, קנס ושירות לתועלת הציבור.


מנגד ביקשה עורכת הדין המייצגת את הגבר לאמץ את המלצתו של קצין המבחן ולא להרשיע אותו. היא ציינה כי הוא עובד במקום שמספק שירות לרשויות מקומיות, וקיימת סכנה שיפוטר אם יהיה לחובתו רישום פלילי. היא אף טענה כי מדובר באדם נורמטיבי שלקח אחריות על מעשיו והביע עליהם צער.


השופטת ציינה כי הגבר הפר ערכים מוגנים חשובים, כגון הזכות לשמירה על ביטחונו של אדם והזכות לשלוות נפש. עם זאת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה הייתה ברף הנמוך, מאחר שלא נלוו לעבירות שביצע עבירות חמורות נוספות כגון אלימות או איומים. השופטת גם נתנה דעתה לעובדה שהרקע לביצוע העבירות הוא אי ההשלמה של הגבר עם פירוק נישואיו.


אמנם לא נמצאה הצדקה להימנע מהרשעה, אולם העונש שהוטל על הגבר היה ברף הנמוך של מתחם הענישה


בבחינת האפשרות לסיים את ההליך ללא הרשעה, הזכירה השופטת כי הימנעות מהרשעה היא חריג יוצא דופן, ורק כאשר יש הצדקה לכך בשל פגיעה לא מידתית בנאשם. במקרה זה אמנם חומרת המעשים אינה ברף הגבוה, אולם הגבר לא הוכיח כי הרשעתו תפגע בו ובשיקומו באופן לא מידתי.


גם אם יפוטר מעבודתו הנוכחית, קבעה השופטת, הרשעתו לא תמנע ממנו להמשיך ולעסוק בתחום עיסוקו במסגרת אחרת. על כן ועל אף המלצתו של קצין המבחן, החליטה השופטת להשאיר את ההרשעה על כנה.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי


מבחינת העונש, לקביעתה של השופטת אין מקום לחרוג לחומרה או לקולה ממתחם הענישה שנקבע. השיקולים שהובאו בחשבון בגזירת העונש כללו את העובדה שהגבר הודה במעשיו בהזדמנות הראשונה, אין לו עבר פלילי ונקבע על ידי שירות המבחן כי קיים סיכון נמוך שיבצע שוב את העבירות.


על כן העונש נקבע ברף התחתון, וכלל שלושה חודשי מאסר על תנאי, וכן חתימה על התחייבות כספית בסכום של 3,000 שקלים להימנע מביצוע העבירות שבהן הורשע בשנית.


ת"פ 43314-09-17


ת"פ 26568-01-18