האם אדם שפגע בטעות באדם אחר במהלך ריצה באזור ציבורי וגרם לו לנזקי גוף, אחראי לפציעתו ולכן ניתן לתבוע ממנו פיצויים? בית משפט השלום בתל אביב יפו דן לאחרונה בתביעה שהגישה אישה מבוגרת בשנות ה-80 לחייה, אשר נפצעה בפארק הירקון לפני מספר שנים, בעיקר בקרקפת ובעצם הזנב.


האישה המתגוררת בסמיכות לפארק נהגה לצעוד בו לעתים קרובות, כאשר יום אחד בזמן שהתרחש בפארק מרוץ שבו השתתפו מאות רצים, אחד מהמשתתפים נתקל בה בעוצמה והפיל אותה על הגב. בעקבות פציעתה היא הגישה כנגד הרץ תביעת נזיקין בטענה שעליו לפצות אותה על הנזק שגרם לה.


מי אחראי לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לאישה בעקבותיה?


הרץ עצמו לא הכחיש את עצם התאונה המצערת, אך טען כי יש לייחס אשם תורם לתובעת עצמה, וזאת מכיוון שצעדה בשביל שבו רצו מאות אנשים בניגוד לכיוון ריצתם, ובכך הסתכנה בהתנגשות. הוא אף הפנה אצבע מאשימה כלפי מארגני המרוץ שלא חצצו בין המשתתפים לבין הולכי הרגל.


בחינת הדברים הביאה את השופטת להחלטה כי הרץ היה צריך להיות מודע לכך שישנם הולכי רגל בשביל, ולהיות זהיר בהתאם. זאת בייחוד כשהוא רץ עם כלבו ובכך מגביר את הסיכון להיתקלות ולנפילה. עם זאת, גם האישה עצמה הייתה צריכה לשים לב לקבוצת הרצים ולהיזהר בהתאם, ולכן הוטלה עליה אשמה תורמת בשיעור של 25%. התביעה התקבלה ולאחר ניכוי האשם התורם חויב הנתבע בפיצויים בסכום של 34 אלף שקלים. כמו כן חויב בהוצאות משפט בסכום של 7,820 שקלים.


האם כלבו של הנתבע אשר רץ לצדו במהלך המרוץ היה קשור לתאונה?


מלבד טענתה של האישה כי הרץ הוא זה שהיה אחראי לנפילתה מכיוון שרץ במהירות ולא נזהר, היא הטילה עליו אחריות גם מכיוון שהסתבכה בהיתקלות עם כלבו שרץ לצדו.


הרץ עצמו הביע צער על מה שאירע אולם טען כי אם מישהו אשם בתאונה, אלו מארגני המרוץ שלא דאגו ליצור הפרדה בין הרצים ובין שאר האנשים הנמצאים בפארק. הוא הכחיש את אשמתו של הכלב בגרימת התאונה וביקש להסביר כי העובדה שהאישה הלכה ללא מפריע בשביל בזמן שרצו בו מאות אנשים מהווה רשלנות תורמת מצדה.


התנהגות היוצרת סיכונים לא סבירים מצדיקה הטלת אחריות וקביעת התרשלות המזכה בפיצויים. במקרה זה, קבעה השופטת, הרץ היה צריך לדעת כי עוברי אורח צועדים בפארק ולשים לב אליהם. חובת הזהירות החלה על המשתתפים במרוץ באופן כללי מתחדדת בשל העובדה שכלבו של הנתבע היה מחובר אליו ברצועה והגביר את הסיכון כלפי העוברים והשבים.


האם חובת הזהירות חלה גם על האישה, אשר צעדה במסלול הריצה ללא הפרעה כנגד כיוון הרצים?


הנתבע היה אחד המשתתפים הראשונים שסיימו את המרוץ, והדבר מהווה הוכחה לכך שרץ במהירות שלא תאמה את התנאים ולא אפשרה לו למנוע את ההתנגשות העגומה, ולכן, קבעה השופטת, הוא יצר סיכון לא סביר וחלה עליו אחריות לגרימת התאונה.


עם זאת, גם להולכי הרגל ולאנשים שלא השתתפו במרוץ חלה חובה להיזהר ולשים לב למאות הרצים בשביל. למעשה, לא הייתה אפשרות לפספס את מספר המשתתפים שרצו, ולכן גם האישה עצמה אשמה בכך שככל הנראה לא נזהרה מספיק בעודה צועדת על השביל בכיוון המנוגד לכיוונם של הרצים. על כן השופטת החליטה לייחס לה רשלנות תורמת לקרות התאונה בשיעור של 25%.


בעקבות הפציעה, בתה של האישה נאלצה לסעוד אותה במשך חצי שנה


בשל פציעתה הלא פשוטה, עברה האישה להתגורר בדירה של בתה כדי שתוכל לסעוד אותה ולעזור לה לבצע את כל הפעולות היומיומיות הבסיסיות ביותר. על כן נפסקו פיצויים עבור עזרה מהזולת בסכום של 9,000 שקלים. עבור נסיעות והוצאות רפואיות שונות נקבעו פיצויים נוספים בסכום של 1,500 שקלים.


ואולם, סכום הפיצויים המשמעותי ביותר נקבע עבור כאב וסבל, לאור כאבי התופת שנגרמו לאישה לא צעירה בעקבות שבר בעצם הזנב ומגבלות בתנועה. על כן נקבעו פיצויים בראש נזק זה בסכום של 35 אלף שקלים. סכום הפיצויים הכולל, בניכוי 25% עבור האשם התורם, הגיע לסך של 34 אלף שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


נוסף על כך, הרץ חויב לשאת בהוצאות המשפט של האישה בסכום נוסף של 7,820 שקלים, וזאת בתוך 30 ימים מהתאריך שבו ניתן פסק הדין.


ת"א 41223-02-16