בית משפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו נדרש להכריע האם אכיפתו הנכונה והצודקת של הסכם הורות, בעניינו של קטין, מובילה לחיוב האב בתשלום דמי שמרטפות בגין אי לקיחת בנם המשותף במועדים הקבועים.

 

התובעת והנתבע הם הורים לקטין כבן שבע שנים. לפני הלידה חתמו ההורים על הסכם הורות בדבר כוונתם המשותפת להביא ילד לעולם. כאשר מלאו לקטין כששה חודשים, חתמו ההורים על הסכם נוסף שנועד להסדיר את כל העניינים הכרוכים בהורות, כגון: משמורת, הסדרי שהייה, מזונות וכדומה, וההסכם קיבל תוקף של פסק דין.

 

אחד הסעיפים בהסכם קובע כי ההורים מסכימים כי במקרה שבו האב לא יוכל לקחת את הילד לשהות עמו, במועדים המפורטים, עליו לשלם לאם את הוצאות השמרטפות בגין אותן שעות שבהן היה הילד אמור להיות אצלו. עוד מוסכם, כי בתקופות שבהן לא מתקיימת פעילות במוסד החינוכי, למעט שבתות, חגים וקייטנות, יישא האב בהוצאות השמרטפות עד לסך מרבי של שש שעות ביום בגין מחצית מהתקופה שבה לא יתקיימו לימודים.

 

האם פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בדרישה לאכוף את חיובו הכספי של האב, וסורבה בטענה כי עליה לפנות לבית המשפט אשר לו הסמכות לפסוק בדבר. בנסיבות אלה הגישה האם תביעה שבמסגרתה עתרה לאכוף את הוראת סעיף זה בהסכם.

 

האם טענה כי היא מטפלת בקטין ודואגת לצרכיו, כך שהאב חופשי לענייניו. לטענתה האב לא מקיים את זמני השהות בהתאם למוסכם, ומאחר שלא תמיד ניתן להשיג שמרטפית בהתראה קצרה, היא נדרשת לוותר על תכניותיה ועל זמן עבודה, כך שפרנסתה נפגעת.

 

האם הוסיפה וטענה כי האב מפר את הוראת סעיף דמי השמרטפות בהסכם ובכל חופשותיו של הקטין, לא שילם את חיובו, למעט הסכמה שהושגה ביחידת הסיוע. כמו כן, האב נעדר מפעם לפעם ואינו משלם את החיובים הנדרשים, לפיכך נטען כי בגין היעדרותו יש לחייבו לשלם לה סך של 85,380 שקלים.

 

האם לא מאפשרת לאב לקבל את הילד בחופשות ודורשת דמי שמרטפות

 

האב טען להגנתו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובהיעדר עילה אמיתית, לדבריו, האם משתמשת בהסכם ההורות כקרדום לחפור בו וכמקור הכנסה נוסף למימון רמת חיים גבוהה. מאז לידתו של הקטין הוציא האב עשרות אלפי שקלים מעבר לחובתו, תוך שנכנע לסחטנות מצדה. כאשר מצד אחד, היא מסרבת לאפשר לו לקבל את הילד בחופשות ומנגד, עותרת לחייבו בתשלומי שמרטפות.

 

האב הוסיף וטען כי האם מפרשת את סעיף זה באופן שכל אימת שמתקיימת חופשה, עליו לשלם עבור שמרטפות, בין אם הוא מעוניין לקבל את הילד ובין אם לאו, זאת כאשר היא מונעת ממנו לקבל את הילד ומציבה דרישת תשלום שאינה תלויה בדבר.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון מעמיק בחוזה, הגיע בית המשפט למסקנה כי פרשנות סעיף דמי השמרטפות בהסכם, יכולה להקים חיוב רק במקרה שבו האב אינו לוקח את הילד אליו. לפיכך, סירובה של האם לאפשר לאב לקבל את הילד בחופשות תוך הצבת דרישה לתשלום, היא בלתי מתקבלת ויש בה לחזק באופן ברור את טענותיו של האב כלפי האם.

 

עוד קבע בית המשפט כי לא רק שלאב ולילד זכות לשהות זה עם זה במהלך החופשות, וזכות זו נמנעת משניהם, אלא שהאם אף דורשת תשלום בעבור זה. לכן מדובר בהתנהלות בלתי סבירה בעליל החורגת מכל התנהלות הורית מקובלת.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות

 

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי פרשנות נכונה של ההסכם מובילה למסקנה כי החיוב בדמי שמרטפות אינו חיוב עצמאי, אלא הוא קורם עור וגידים רק בהתקיימותו של תנאי, אי לקיחת הילד על ידי האב במועדים המפורטים בהסכם. פרשנות זו הולמת הן את הכתוב והן את רצונם וידיעתם המפורשת של הצדדים.

 

עוד נקבע כי סירובה של האם לאפשר לאב לקבל את הילד בחופשות תוך הצבת דרישה לתשלום, היא בלתי מתקבלת בעליל. בנסיבות אלה התביעה לחייב את האב לשלם דמי שמרטפות לילד נדחתה, והתובעת חויבה לשלם שכר טרחת עורך דינו של הנתבע בסך כולל של 15,000 שקלים.

 

תלה"מ 17876-02-18