אל בית משפט השלום בתל אביב - יפו הוגשה תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע באירוע, שבמהלכו הותקף באמצעות אקדח טייזר וגז פלפל על ידי משטרת ישראל, בעקבות פיזור קטטה אלימה ורבת משתתפים.

 

התובע טען כי לא נטל כל חלק בקטטה, אלא נקלע באקראי למקום, הוא נפל קורבן לאלימות משטרתית על רקע גזעני, בשל היותו בן העדה האתיופית ואף מסיבה זו לא נחקרה התלונה שהגיש למחלקה לחקירת שוטרים ביחס לאירוע התקיפה, במהירות הראויה.

 

על פי עובדות התביעה, התובע, רווק בשנות השלושים לחייו, טען כי במהלך מעצר משטרתי שערכה המשטרה בגין קטטה המונית באפריל 2012, הותקף באמצעות אקדח חשמלי וגז פלפל, למרות שלא נטל כל חלק בקטטה או באירועים שהובילו למעצר שנערך במקום שבו שהה במקרה.

 

בעקבות פציעתו מאקדח הטייזר, אשר פגע בעיקר בפלג גופו העליון, ובשל הצריבה מגז הפלפל שחש בעיניו, פנה התובע לרופא בקופת חולים כדי לקבל טיפול רפואי ואושרו לו שלושה ימי מחלה. בנסיבות אלה, דרש התובע פיצויים בגין עגמת נפש, פגיעה בכבוד, הפסדי שכר בגין אובדן ימי מחלה והחזר הוצאות רפואיות עבור טיפול פסיכולוגי.

 

התביעה הוגשה נגד מח"ש ומשרד המשפטים, בגין אירועים המאוחרים לאירוע התקיפה ועסקה בחקירה רשלנית של התלונה שהגיש התובע ביחס לאירוע התקיפה, אשר בעטיה לא הגיעו הנתבעים לממצאים אופרטיביים בנוגע לזהות השוטרים המעורבים באירוע התקיפה ומידת מעורבותם, ובשל כך נאלצה המשטרה לסגור את התיק בהיעדר ראיות.

 

אחריות שילוחית של המשטרה למעשי השוטרים

 

הנתבעת השלישית היא משטרת ישראל אשר נתבעה בגין אחריות שילוחית למעשי השוטרים, אשר ביצעו את פעולות המעצר, שבמהלכן הותקף התובע. התביעה נגד המשטרה התמקדה בעוולת התקיפה, בעוד שעילת התביעה נגד מח"ש ומשרד המשפטים התמקדה בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה בכל הנוגע לקצב ואופן ניהול החקירה בנוגע לתלונה שהגיש התובע.

 

בכתב ההגנה שהוגש על ידי הפרקליטות, בשם כלל הנתבעים, הוכחשו טענות התביעה הן לגבי עוולת התקיפה, בטענה כי השימוש באקדח טייזר נעשה רק כלפי החשוד בקטטה שהיה דרוש למעצר, והן בנוגע לטענות בגין ניהול רשלני של החקירה ובירור התלונה.

 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ועיון בחוות דעת של המכון הפתולוגי שהעלתה כי קיים קשר סיבתי בין סימני הפגיעות שנמצאו על החזה של התובע לבין אקדח הטייזר, הגיע בית המשפט למסקנה כי בכל הנוגע לסף הראייתי הנדרש במשפט אזרחי התקיימו יסודות עוולת התקיפה. 

 

השוטרים העידו כי באירועי אותו לילה נעשה שימוש הן בגז הפלפל והן באקדח הטייזר ולא עלתה כל טענה שנעשה שימוש באקדח מסוג זה על ידי גורם צד ג' כלשהו שאינו מהמשטרה. ואף מהעדויות עלה בבירור כי האקדח שהיה מעורב באירוע, הופעל שלוש פעמים, כאשר בגופו של העצור פגע האקדח פעם אחת בלבד, לפיכך יצאו עוד שתי לחיצות שאינן סרק.

 

בית המשפט קבע כי במקרה זה התקיימו יסודות עוולת התקיפה ביחס לתובע, לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין בכל הנוגע לשימוש באקדח הטייזר, וזאת אף אם זהות השוטר המסוים, מבין כלל השוטרים שהיו מעורבים באירועי המעצר, לא ידועה ולא התבררה לאישורה. כפועל יוצא, אחראית המשטרה באחריות שילוחית כלפי התנהגות שוטריה שנעשו במסגרת תפקידם.

 

יש לך שאלה?

פורום חקירות משטרה | חקירה פלילית

 

עם זאת, מאחר שהתובע העיד כי גז פלפל רוסס לכל עבר כדי להרחיק את המתגודדים, ואף השוטרים העידו כי הם עצמם נפגעו מהגז שהיה באוויר, לא הוכח כי הייתה כוונה ספציפית לפגוע בתובע. לכן בקשר לשימוש בגז, קבע בית המשפט, כי לא התקיימה עוולת התקיפה ביחס לתובע, כמשמעה בפקודה.

 

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 40,000 שקלים בגין נזקיו, הן בשל הכאב וסבל הפיזי שנגרם לו כתוצאה מהחשמול באמצעות הטייזר והן בשל רגשות שליליים המלווים אירוע תקיפה שחווה באירוע, זאת בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20%, ואגרת בית משפט. התביעה בגין עוולת הרשלנות נגד מח"ש ומשרד המשפטים נדחתה.

 

ת"א 3252-11-15