האם לפי הפסיקה ההלכתית, אב רשאי לשנות את שמו הפרטי של בנו הבכור בן השלוש, אשר ניתן לו על ידי אמו בברית המילה שבה האב לא היה נוכח, וזאת מכיוון שנפרדו במהלך ההיריון?


לאחרונה נדרש בית הדין הרבני האזורי בירושלים לקבוע האם לשנות את שמו של הילד, או לקבוע כי השם יישאר כפי שניתן לו ביום היוולדו, וזאת לאור תביעה שהגיש האב בדרישה לשנות את השם.


האב טען כי כבר באירוע הברית ביקש שהילד ייקרא על שם סבו, והוא לא נכח בברית רק מכיוון שהודיעו לו על כך יום לפני כן. האישה טענה כי שינוי השם שלוש שנים לאחר שהילד נולד, יגרום לו נזק נפשי.


התביעה נדונה בפני שלושה דיינים, אשר החליטו כי טובת הילד דורשת ששמו יישאר כפי שהיה מהיום שבו נולד. על כן נקבע כי שמו של הילד יישאר כפי שנקרא בברית המילה, ותביעתו של האב נדחתה.


שנה לאחר החתונה נפרדו בני הזוג, בזמן שהאישה הייתה בהריון


הליך הגירושין נמשך שנה, ולמעשה הילד המשותף נולד עוד לפני סיום הנישואין בפועל. אך בני הזוג נפרדו מספר חודשים לפני בואו לעולם. טקס הברית נערך בשנת 2015. האם הודיעה על האירוע לאב, אולם הוא לא נכח בו. רק בשנת 2018, שלוש שנים לאחר מכן, התקיים דיון בבית הדין שבמסגרתו דרש האב לקרוא לבן בשם אחר, ואילו האם ביקשה שלא ישנו את שמו.


האב טען כי מאחר שהאישה הודיעה לו על הברית יום לפני כן, לא הצליח להיערך בהתאם ולכן לא יכול היה להשתתף באירוע. ואולם, כבר באותו מועד ביקש ממנה לקרוא לילד על שם סבו, שהוא אותו שם של סבה של האישה. למרות זאת ומבלי להתייעץ איתו קודם, קראה האישה לבנם בשם אחר בברית המילה.


הוא טען כי הפסיקה ההלכתית כבר קבעה כי זכותו של האב להחליט מה יהיה שמו של הבן הבכור, וגם במקרה שניתן לילד שם אחר על ידי האם, האב רשאי להוסיף לו שם נוסף. עוד טען כי קבלת תביעתו תוביל לחיזוק הקשר בין הילד למשפחתו של האב.


מדוע האב ביקש לשנות את השם רק לאחר שחלפו שלוש שנים מלידת בנו?


במסגרת הדיונים טענה האישה כי מי שביקש לקרוא בשם האחר לבנה הוא אביו של בעלה לשעבר, וכי הוא אף הציע לה הצעה נדיבה מאוד אם תסכים לכך. אולם היא סירבה מכיוון שלא רצתה שימשיך לשלוט בחייה גם לאחר הפרידה. מכל מקום, טענה, הבקשה לשינוי השם הוגשה על ידי הגרוש רק אחרי שעברו שלוש שנים מאז אירוע הברית, ועד אז התעלם מהנושא באופן מוחלט.


עוד טענה כי אם שמו של הילד ישונה עכשיו, כשהוא כבר בן שלוש, הדבר יסב לו נזקים נפשיים. לגבי הפסיקה ההלכתית שאותה הזכיר האב, טענה האישה כי הפסיקה מדברת על קביעת שם לילד לראשונה מיד בלידתו, ולא אחרי שחלפו שנים מאז, כמו שקרה במקרה הזה.


מה קובעת ההלכה בנוגע להחלטה על שמו של ילד?


הדיינים התייחסו הן להלכה הדתית והן לחוק, כאשר סקירה של ההלכה הביאה אותם למסקנה כי בנושא זה של מתן שם לילד, אין הלכה דתית מחייבת.


למעשה, שמו של אדם הוא השם שלפיו מזהים אותו ופונים אליו, והוא יכול להשתנות במקומות שונים, ואף להיקרא בכמה שמות. מעבר לכך, בעוד מנהג הספרדים הוא כי האב קובע את השם בילד הראשון והאם בילד השני, מנהג האשכנזים הפוך - האם נותנת את השם לילד הראשון ורק לאחר מכן האב.


לכך הוסיפו הדיינים כי אם שמו של הילד היה חשוב לאביו, הוא היה צריך להתייצב בברית ולוודא שייקרא בשם שבו הוא מעוניין. מאחר שלא עשה זאת, אפשר לראות בהתנהגותו כוויתור על זכותו לקרוא לילד בשמו, והשלמה עם כך שהאם היא זו שתקבע מה יהיה השם. לסיכום קבעו הדיינים כי אין מניעה הלכתית להשאיר את שמו של הילד כפי שהוא.


מה קובע החוק בכל הקשור לקריאת שם הילד?


הדיינים הזכירו כי גם מבחינה חוקית, חוק השמות קובע כי אם ההורים אינם מסכימים ביניהם על שמו של הילד, האם רשאית להחליט על שמו. האב גם הוא יכול היה לבקש לתת לו שם, אולם זאת רק סמוך ללידתו ולא לאחר זמן רב כמו שעשה האב בפועל במקרה זה.


נוסף על כך, הדיינים קבעו כי ללא ספק, טובתו של הילד היא להמשיך ולהיקרא בשם שניתן לו ובשם שאותו הוא מכיר מאז שנולד. כל שינוי עלול לגרום לזעזוע, ונימוקו של האב לגבי חיזוק הקשר בין הילד לבין משפחתו של האב אינו מספק.

 

יש לך שאלה?

פורום בית דין רבני


לאור כל המסקנות שאליהן הגיעו הדיינים, הוחלט פה אחד לדחות את תביעתו של הגבר. בית הדין הרבני הצהיר כי הילד ייקרא בשם שניתן לו בברית המילה בלבד, כפי שהחליטה אמו במועד זה.

 

תיק ‏ 1045550/6