לאחרונה הכריע בית המשפט המחוזי בחיפה בבקשת אישה כבת 45 להכריז עליה כפושטת רגל, כשנה וחצי לאחר שניתן צו כינוס לנכסיה אשר במסגרתו היא משלמת סכום חודשי של 1,000 שקלים לקופת הכינוס.


כנגד האישה עומדות 13 תביעות חוב בסכום כולל של יותר משני מיליון שקלים, וכונס הנכסים והמנהל המיוחד לא התנגדו לבקשתה. השופט בחן את התנהלותה ואת הנסיבות שבגינן צברה את חובותיה, והחליט לאשר את הבקשה ולהכריז על פשיטת רגל.


החייבת תשלם סכום של 4,000 שקלים מדי חודש במשך חמש שנים


במסגרת ההליך בחן השופט את תוכנית הפירעון שהוצעה על ידי המנהלת המיוחדת בהסכמת החייבת, אשר לפיה היא תשלם סכום של 420 אלף שקלים במשך 60 חודשים, תשלם בתוך מסגרת של שלוש שנים סכום נוסף של 90 אלף שקלים וכן סכום זהה עד שתסתיים תקופה הפירעון, כלומר בתוך חמש שנים. התוכנית בוססה בין היתר בשל חשד מבוסס כי היא מחזיקה בזכויות כספיות שונות.


בחינת הנתונים הביאה את השופט לאשר את הבקשה המוסכמת לתוכנית הפירעון, בהיותה סבירה ומאזנת בין זכויותיה הבסיסיות של החייבת לבין זכויות הנושים. הוא הזכיר כי החשד לגבי הכנסות שלא דווחו הם רק חשדות שלא הוכחו, ולכן תוכנית הפירעון אושרה וניתן לה תוקף של הפטר מותנה.


תוכנית הפירעון גובשה לאור החשד כי לאישה יש זכויות בדירת המגורים שבה היא גרה


המנהלת המיוחדת הגישה דוח מסכם לבית המשפט ובו טענה כי האישה שימשה כסות לפעילות בעלה בעסק המשפחתי, ולכן ספק אם ראוי להכריז עליה כפושטת רגל. היא טענה כי החייבת אינה משתפת איתה פעולה ואינה ממציאה לה מסמכים להוכחת הנכסים שבבעלותה, וזאת למרות דרישותיה החוזרות ונשנות.


עוד עלה חשד כי הבעל ממשיך בניהול העסק שהיה רשום על שמה של האישה וצבר חובות על שמה, אלא שכעת הוא נהנה מרווחים והכנסותיו אינן מדווחות. מלבד זאת, על אף הצהרתה של האישה כי אינה מחזיקה בבעלותה כל נכס, המנהלת המיוחדת הפנתה לכך שהכסף ממכירת ביתה שימש לבניית דירתה הנוכחית אשר רשומה על שם הוריו של בעלה, ולכן יש לה זכויות באותה דירה והיא אינה משלמת להורי בעלה דמי שכירות - וזאת בניגוד לטענתה.


לאור כל זאת הדגישה המנהלת המיוחדת כי הנסיבות מורות על ביטול הליך כינוס הנכסים והליך פשיטת הרגל, אולם עצם העובדה שיש לאישה זכויות בנכס יכולה להניב תועלת לנושים. היא ביקשה להגדיל את צו התשלומים של החייבת לסכום של 5,000 שקלים חודשיים.


האם החייבת משלמת דמי שכירות להורי בעלה?


בתגובה לחשדות שהעלתה המנהלת המיוחדת, הצהירה האישה כי היא משקיעה מאמצים כבירים כדי להעלות את רמת הכנסותיה, וטענה כי אין כל הוכחה לכך שהכנסותיו של בעלה גבוהות יותר מההכנסות אשר עליהן דיווחה. עוד טענה כי אין לה כל זכות בדירת המגורים, והיא משלמת לחמותה שכר דירה מדי חודש בכסף מזומן.


תחילה הבהיר השופט כי מאחר שבקשת תוכנית הפירעון היא בקשה המוסכמת על הצדדים, ובית המשפט ככלל אינו נוטה להחליף את דעתם המקצועית של המנהלים המיוחדים וכונסי הנכסים או להתערב בהחלטתם, יש לאשר את תוכנית הפירעון.


האם בעלה של החייבת מפיק הכנסות מעסק שאינן מדווחות?


כמו כן בהתחשב בנסיבות המקרה, תוכנית הפירעון מציגה איזון סביר בין זכותם של הנושים לקבל את כספם ובין שמירה על זכותה של האישה לשמור על רמת חיים בסיסית. בנוגע לחשדות על הכנסת הבעל הלא מדווחת, קבע השופט כי יש בנתונים די ראיות כדי לבסס את החשדות במידת מה. עם זאת, הבהיר, עדיין מדובר בחשדות לא מבוססים בשלב זה, מאחר שאין תשתית ראייתית מספיקה כדי להוכיח את הטענות.


מלבד זאת, תוכנית הפירעון מגלמת את החשד הסביר כי האישה מחזיקה זכויות בדירה. חשד זה מבוסס בין היתר בשל הליך פלילי שהתנהל כנגד האישה עם בעלה והוריו עקב חריגות בנייה בבית המגורים, וכן בשל העובדה כי החייבת לא הוכיחה מה עשתה עם התמורה ממכירת דירתה הקודמת, והחשד כי הכספים שימשו לבניית הבית הנוכחי אשר רשום על שם הורי הבעל.

 

יש לך שאלה?

פורום פשיטת רגל | חדלות פירעון ונתוני אשראי


לאור כל זאת הוחלט לאמץ את תוכנית הפירעון, אשר במסגרתה תשלם החייבת 420 אלף שקלים ב-60 תשלומים חודשיים, ושני תשלומים נוספים בסכום של 90 אלף שקלים כל אחד.

 

פש"ר 10642-08-17