האם ניצולי שואה זכאים להכרה וקבלת תגמולים מהרשות לזכויות ניצולי השואה, השייכת למשרד האוצר, רק מהיום שבו הגישו את תביעתם להכרה, או החל מהמועד שבו המקום אשר בו שהו בתקופת המלחמה והרדיפות הוכר על ידי ממשלת גרמניה?


בית משפט השלום בתל אביב יפו נדרש להכריע בערר שהגישה ניצולת שואה מבולגריה, בת 83, אשר ערערה על דחיית בקשתה להכיר בזכויותיה לתגמולים החל מהמועד שבו הוכרה העיר לום - אשר אליה נשלחה בילדותה - כגטו פתוח. ממשלת גרמניה הכירה בעיר לום בסוף שנת 2015. עם זאת, הרשות לזכויות ניצולי השואה הכירה בזכאותה רק מהיום שבו הגישה את התביעה, בשנת 2017.


ועדת הערר שבבית המשפט קבעה כי ההנחיות ששלחה אליה הרשות למעשה הטעו אותה וגרמו לה להגיש את תביעתה באיחור. מסיבה זו בסופו של דבר הערר התקבל, ונקבע כי העוררת זכאית לקבל תגמולים חודשיים גם באופן רטרואקטיבי, החל מספטמבר 2016.


בתקופה שבה יהודי בולגריה נרדפו, נשלחה האישה מביתה עם קרובי משפחתה לעיר אחרת


בשנת 2015 הכירה גרמניה בעיר לום שבבולגריה, אשר אליה נשלחו יהודים מכל רחבי המדינה, כגטו פתוח. בשנת 1962 עלתה העוררת לישראל לראשונה, אולם לאחר מכן עזבה וחיה בחו"ל, עד ששבה לישראל בשנת 1994.


מאז שנת 2015 היא מקבלת מענק שנתי, ומאז שנת 2017 היא מקבלת רנטה מגרמניה וכן תגמול חודשי מהרשות, בניכוי התשלום שהיא מקבלת מגרמניה. במסגרת קביעת זכאותה נקבע לה שיעור נכות של 47%.


באוגוסט 2016 שלחה הרשות מכתב המיידע את יוצאי בולגריה כי גרמניה הכירה במקומות שונים במדינה, לרבות העיר לום, כגטאות פתוחים. הרשות הנחתה את הניצולים באמצעות המכתב לפנות לוועידת התביעות לקבלת פיצויים מגרמניה כדי לבדוק את זכאותם, והוסיפה כי אם התביעה תוכר על ידי גרמניה - או אז יוכלו הניצולים לפנות גם לרשות ולקבל השלמה כספית לתגמול שיקבלו מגרמניה.


בהתאם להנחיות במכתב הרשות לזכויות ניצולי השואה, העוררת המתינה עד שתביעתה תאושר על ידי גרמניה לפני שפנתה בבקשה להכרה ברשות לזכויות הניצולים.


האם הרשות לזכויות ניצולי השואה הטעתה את הניצולה באמצעות המכתב שנשלח אליה?


לטענת העוררת, מכיוון שהרשות הפנתה אותה להגיש תביעה קודם כל אל ועידת התביעות המטפלת בפיצויים ישירים מגרמניה, היא הטעתה אותה. זאת מכיוון שחוק ההטבות לניצולי השואה קובע כי הייתה יכולה לפנות ישירות לרשות בבקשה לתגמולים ללא קשר לפנייתה לוועידת התביעות. הטעיה זו גרמה לעיכוב של שנה בפנייתה לרשות, כך טענה.


הרשות עצמה ביקשה לדחות את הערר, בהתאם להוראות החוק אשר קובעות כי תחילת המועד שבו מתקיימת הזכאות לקבל את התגמולים הוא היום שבו התביעה הוגשה. היא אישרה את תוכנה של ההודעה אשר נשלחה ליוצאי בולגריה, ונימקה את לשון ההודעה בכך שביקשה למנוע מצב שבו גרמניה תסרב לשלם להם פיצויים ישירות מכיוון שהחלו כבר לקבל תשלומים מהרשות לזכויות ניצולי השואה. כלומר, לטענת הרשות, היא פעלה לטובתם של יוצאי בולגריה.


ניצולי שואה ששהו בגטו אשר הוכר על ידי גרמניה, זכאים לקצבה מהרשות לזכויות הניצולים ללא תלות או קשר בהגשת או קבלת תביעתם בוועידת התביעות


ועדת הערר קיבלה את הטענה המרכזית של הניצולה, כי הוטעתה על ידי הרשות וכי הגישה את תביעתה בעיכוב בגלל ההנחיות שקיבלה מהרשות. על פי המכתב שנשלח אליה, נאמר בבירור כי תוכל לפנות לרשות רק אם תביעתה תוכר על ידי ממשלת גרמניה. דברים אלו אינם תואמים את לשון חוק ההטבות לניצולי שואה, אשר מבהיר כי זכאותה לקבל כספים מהרשות אינה תלויה בתביעה שתגיש או לא לממשלת גרמניה.


מלבד זאת, כדי שתביעתה תתקבל בוועידת התביעות, עליה להוכיח כי שהתה תקופה של כמה חודשים לפחות בגטו. תנאי זה לא קיים בחוק הישראלי. אמנם הרשות הבהירה כי העבירה את ההנחיות כדי שהניצולים ימקסמו את זכויותיהם, אולם הוועדה קבעה כי אי אפשר לשלול שבבסיס ההנחיות עמדו אינטרסים נוספים מלבד טובתם של יוצאי בולגריה הזכאים לפיצויים.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות ניצולי שואה


הוועדה קבעה כי השיהוי בהגשת התביעה לרשות נבע מכך שהעוררת מילאה את הנחיות הרשות, ולכן החליטה לקבל את הערר. עם זאת, השיהוי חולק לשתי תקופות - האחת היא התקופה שקדמה למכתב אשר נשלח על ידי הרשות, והשני התקופה שלאחר שליחתו. נקבע כי העוררת זכאית לקבל תגמולים רטרואקטיביים עבור התקופה השנייה, החל מחודש ספטמבר בשנת 2016.


ו"ע 14270-06-18