לאחרונה (יום ב') נדונה בבית משפט השלום בחדרה תביעה לפינוי מושכר. בני זוג שברשותם דירה בזיכרון יעקב, השכירו אותה לזוג שוכרים. לטענתם, תקופת השכירות בהתאם לחוזה הסתיימה ביולי 2018, ולאחר מכן הוארכה עד תום שנת 2018. מאז ועד היום, חמישה חודשים לאחר מכן, השוכרים עדיין לא פינו את הדירה ואף הפסיקו לשלם את דמי השכירות.


מנגד, שוכרי הדירה הכחישו את טענות בעלי הנכס. לטענתם, הצדדים הסכימו בעל פה כי תקופת השכירות תוארך שוב עד יולי 2020, וזאת מכיוון שהייתה רטיבות בגג, והם הסכימו כי התיקונים יבוצעו רק אם תקופת השכירות תוארך.


עוד טענו כי בעלי הדירה הסכימו לקזז רטרואקטיבית משכר הדירה בגלל הרטיבות, ולכן מאז תחילת השנה לא העבירו את דמי השכירות. כלומר, לא מדובר באי תשלום עבור השכירות כפי שהציגו זאת בעלי הדירה.


השופטת קבעה כי הגרסאות שסיפקו הדיירים מופרכות


ואולם, השופטת לא השתכנעה מטענות השוכרים וקבעה כי לא הצליחו להוכיח אפילו אחת מהן. הם לא הציגו כל מסמך שמעיד על הארכת תקופת השכירות, בעוד בעלי הדירה הציגו מכתב שנשלח לשוכרים ובו התראה על סיום תקופת השכירות. גם העובדה שהדיירים הסתפקו בעדותו של בן הזוג בלבד, פעלה לרעתם.


השופטת לא נתנה אמון בעדותו של השוכר, ואף לא בעדותו של אחיו. היא הורתה לשוכרים לפנות את הדירה עד סוף החודש, וחייבה אותם בתשלום שכר טרחת עורכי דינם של בעלי הדירה, בסך של 7,000 שקלים.


השוכרים לא הצליחו להוכיח כי בעלי הדירה הסכימו בעל פה להאריך בשנית את תקופת השכירות


על פי הסכם השכירות שהציגו בעלי הנכס, הם הסכימו להאריך את תקופת השכירות המקורית עד סוף שנת 2018 בתנאי שיקבלו מראש את מלוא שכר הדירה עבור תקופה זו. בנסיבות אלה, קבעה השופטת, טענת השוכרים לא מתיישבת עם ההיגיון - מדוע שבעלי הדירה יסכימו להאריך את התקופה בשנית, ביותר מ-12 חודשים, ללא חוזה כתוב וללא תנאי בכל הנוגע לאופן תשלום דמי השכירות?


אמנם התנהלות לא הגיונית אינה מספיקה כדי לקבוע שהיא אכן לא התרחשה, אולם חוסר ההיגיון שבטענת השוכרים בצירוף מכתב ששלחו בעלי הנכס בתום תקופת השכירות אשר התריע על סיומה, הביאו אותה למסקנה כי טענת התובעים היא הנכונה. השופטת אף מתחה ביקורת על ההחלטה שלא לזמן לעדות את השוכרת, אלא להסתפק בעדותם של בן זוגה ואחיו.


עדותם של הדייר ואחיו הותירו רושם שלילי על השופטת


לגבי עדותם של הדייר ואחיו, השופטת קבעה כי אינה מאמינה להם, וכי שניהם הותירו עליה רושם שלילי. גרסתו של האח, אשר טען כי היה ערב בחוזה השכירות המקורי, וכי בעל הדירה אמר לו שהוא מעוניין בהארכת תקופת השכירות וכי עליו להאריך את תקופת הערבות, נתפסה כלא הגיונית על ידי השופטת. זאת מכיוון שלפי נוסח כתה הערבות, כלל לא היה צורך להאריכה.


טענתו של הדייר כי בעלי הנכס הסכימו להאריך את החוזה בתקופה נוספת בעל פה, אולם ויתרו על חוזה בכתב, אף היא נתפסה כלא אמינה בעיניה של השופטת. זאת בהתחשב בכך שבתקופה השכירות הראשונה בעלי הנכס הקפידו על חוזה כתוב ומפורט.


מדובר בטענה מופרכת, קבעה השופטת. אין כל היגיון כי השוכר לא יתעקש על מסמך כתוב וחתום, או כי בעלי הנכס יסכימו לקזז את שכר הדירה בעקבות רטיבות, ללא שום עיגון בכתב. כלל הטענות שהעלו השוכרים היו כה מופרכות, הוסיפה השופטת, שהיה צורך בראיות מוצקות להוכיחן. מאחר שלא הוצגה כל ראיה, ועדויות הנתבע ואחיו לא התקבלו, קיבלה השופטת את גרסתם של משכירי הנכס והחליטה לקבל את התביעה.

 

יש לך שאלה?

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף


בכל הנוגע למועד הפינוי מהדירה, התובעים צירפו מייל ששלח הדייר ובו כתב כי אם לא יחתמו על חוזה להארכת תקופת השכירות, הוא ובת זוגו יפנו את הדירה עד אמצע חודש אפריל. למרות זאת, בפועל הנכס עדיין לא פונה. אי לכך, קבעה השופטת כי עליהם לפנות את הדירה באופן מיידי ואין הצדקה להאריך את מועד הפינוי.


שוכרי הנכס התבקשו לפנות את הדירה עד סוף החודש. אם לא יעשו זאת, בעלי הדירה יוכלו לנקוט נגדם בהליכי פינוי מיידיים בלשכת ההוצאה לפועל. לאור תוצאות ההליך, חויבו הדיירים לשאת בהוצאות המשפט ושכר הטרחה של התובעים, בסכום של 7,000 שקלים.

 

תא"ח 50780-01-19