סכסוך משפחתי בין דורות הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בל אביב יפו, כשהסוגיה שבמחלוקת היא הסכם מתנה אשר נחתם בשנת 2007, על ידי אישה שנפטרה כארבע שנים לאחר מכן, ובו העבירה במתנה את מלוא זכויותיה בבניין מגורים בתל אביב לשתי בנותיה. בתה השלישית אשר נפטרה לפני כן, ושלושת נכדיה מאותה בת שהלכה לעולמה, לא הוזכרו באותו הסכם מתנה.


שלושת הנכדים תבעו את שתי הדודות וביקשו לקבוע כי אין כל תוקף לאותו הסכם מתנה, מאחר שסבתם לא הייתה כשירה לחתום עליו משום שהייתה דמנטית באותה עת, ולאור השפעה בלתי הוגנת שהפעילו עליה שתי בנותיה.


מצבה הקוגניטיבי של הקשישה המנוחה לא אפשר לה לחתום על הסכם המתנה מתוך רצון חופשי ועצמאי


פסיכיאטר אשר מונה על ידי בית המשפט הגיעה למסקנה כי הקשישה לא הייתה כשירה לחתום על ההסכם. מנגד, הדודות הציגו תצהיר של עורך הדין אשר ערך את ההסכם והחתים אותה, אשר היה משוכנע כי חתמה עליו כשהיא צלולה ומודעת היטב למהותו.


ואולם, השופטת קיבלה את חוות דעתו של המומחה הרפואי, ואף קבעה כי שתי הדודות החתימו את אמן על ההסכם בחוסר תום לב, כאשר מצבה הקוגניטיבי כבר לא היה טוב. לפי סרטון שתיעד את מעמד החתימה קבעה השופטת כי ניתן לראות בבירור שהקשישה לא הייתה מסוגלת לדבר באופן יזום וחופשי, והיא אף לא נשאלה אם היא מבינה שההסכם מנשל את נכדיה. התביעה התקבלה וההסכם בוטל. שתי הנתבעות חויבו לשלם את הוצאות התובעים בסכום של 75 אלף שקלים.


הסכם המתנה נחתם כשלוש שנים לאחר מות אמם של שלושת הנכדים


לאחר שההסכם נחתם, נרשמו זכויותיה של הקשישה בבניין על שמן של שתי בנותיה. רק כעבור שנתיים גילו הנכדים על העברת הזכויות, במקרה. התביעה הוגשה תחילה אל בית המשפט לענייני משפחה, אולם משום שמדובר בתביעה של אחיינים נגד הדודות, לבית המשפט למשפחה לא הייתה סמכות לנהל את התיק, ותביעה חדשה הוגשה אל בית המשפט המחוזי.


במסגרת התביעה טענו האחיינים כי נושלו מהזכויות בבניין בעקבות מהלך מתוכנן של הדודות, אשר הורו לסבתם לחתום על ההסכם בזמן שלא הבינה כלל על מה היא חותמת, תוך ניצול מצוקתה ותלותה בהן.


מנגד טענו שתי האחיות כי העברת הזכויות נעשתה מתוך רצונה הברור והחופשי של אמן, כשהיא כשירה וצלולה, וזאת בעקבות טיפולן המסור בה במשך השנים.


חוות הדעת הרפואית התבססה על תיעוד רפואי שהחל שש שנים לפני המועד שבו נחתם ההסכם


במסגרת ההליך, מינה בית המשפט פסיכיאטר אשר עקב אחר המסמכים הרפואיים של הקשישה המנוחה החל משנת 2001, וקבע כי חלה התדרדרות קוגניטיבית במצבה וכי לא הייתה כשירה להבין ולדעת על מה היא חותמת.


הוא צירף לחוות דעתו מסמכים רפואיים רבים אשר תיארו את ההחמרה במצבה, לרבות ירידה דרסטית בזיכרון, שינויים בתפקוד היומיומי, נפילות חוזרות ונשנות, בעיות בהתמצאות ועוד. מספר חודשים לפני שחתמה על ההסכם, צוין במסמך רפואי כי היא כמעט ואינה מתקשרת. היא אובחנה כסובלת מדמנציה.


האם התרשמותו של עורך הדין יכולה לסתור את חוות הדעת הרפואית?


בכל הנוגע לתצהירו ועדותו של עורך הדין אשר החתים אותה על ההסכם, וציין כי ענתה לכל הבהרותיו בתשובות ברורות, והיה לו ברור כי היא הבינה על מה היא חותמת וחתמה על כך מרצונה החופשי, הבהירה השופטת כי לא מדובר במומחה רפואי אשר יכול לבדוק כשירות קוגניטיבית.


אחת הדודות היא זו שיזמה את ההסכם ופנתה לעורך הדין. האבחון הרפואי על מצבה של אמן לא הובאה לידיעתו של עורך הדין, דבר המצביע על חוסר תום לב, לקביעתה של השופטת. הדודות אף ניסו לשכנע את עורך הדין לכתוב צוואה בשמה של האם, אך כאשר עורך הדין הגיע לביתה כדי שתחתום על הצוואה, הוא הגיע למסקנה כי היא אינה כשירה לחתום עליה.

 

יש לך שאלה?

פורום העברה ללא תמורה - עסקת מתנה


מלבד זאת, בסרטון המתעד את החתימה, ראתה השופטת בבירור כי הקשישה אינה מסוגלת לדבר או להביע את רצונותיה, והיא לא נשאלה שאלות המעידות על הבנתה והשלכות חתימתה על ההסכם. לאור כל זאת, קבעה השופטת כי הקשישה לא הייתה כשירה לחתום על המסמך, וקיבלה את תביעתם של הנכדים. הסכם המתנה בוטל, ושתי הדודות ישלמו את הוצאות המשפט בסכום של 75 אלף שקלים.

 

 

ה"פ 25529-11-12