בשנת 2014, עובד במפעל בבית שאן נפצע בבית החזה בעקבות תקיפה של עובד אחר. עוד לפני שנחתך על ידי הסכין היפנית שבה אחז התוקף, הוא הכה אותו במכת אגרוף - וזאת בעקבות פציעתו של אחיו בפניו מאותו תוקף. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה, והתוקף הורשע בשנת 2015 בהחזקת סכין ובפציעה כאשר העבריין מזוין.


כעת נדונה בבית משפט השלום בבית שאן תביעתו לפיצויים של העובד כנגד התוקף, כנגד חברת כוח האדם שבה הועסק וכן כנגד המפעל. בעוד אחריותו של התוקף לא הוטלה בספק, קבע השופט כי חברת כוח האדם והמפעל אינם אחראים לנזקים שנגרמו לו. מלבד זאת, השופט ייחס לתובע עצמו אשם תורם לקרות האירוע, משום שהלם בפניו של התוקף לפני שנדקר.


בסופו של דבר נקבע כי סכום הפיצויים עומד על 36,520 שקלים. לאחר ניכוי האשם התורם בשיעור של 50% והתשלומים שקיבל העובד מהמוסד לביטוח לאומי, נקבע כי התוקף יפצה אותו ב-15,209 שקלים, וכן ישלם את הוצאות המשפט ושכר הטרחה בסכום של 4,600 שקלים. התובע עצמו חויב לשאת בהוצאות המשפט של החברה והמפעל בסכום של 3,000 שקלים.


קבלת פיצויים לאחר תקיפה: האם ניתן לתבוע את התוקף?


במסגרת התיק הפלילי שהתנהל כנגד התוקף, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבמסגרתו הודה התוקף במעשיו והורשע. על פי כתב האישום, אחיו של העובד התלונן בפני המנהל כי אינו מרוצה מעבודתו של התוקף, ומאוחר יותר בשעת הצהרים הוא תקף אותו בפניו. בהמשך הגיע התובע למקום, הבחין באחיו הפצוע והלם בפניו של העובד התוקף. בתגובה לכך תקף אותו התוקף בסכין ופצע אותו.


על יסוד עובדות כתב האישום וחומר הראיות, קבע השופט כי התוקף אכן תקף את התובע ולכן אחראי לשלם לו פיצויים. מלבד זאת התייחס השופט לכך שמעסיק אכן אחראי למעשה תקיפה שביצע אחד מעובדיו, כפי שקרה במקרה זה. ואולם, לא מדובר באחריות אוטומטית אלא יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו.


באילו מקרים גם המעסיק אחראי לתקיפה של עובד על ידי עובד אחר?


על פי פקודת הנזיקין, המעסיק אחראי על תקיפה שנעשתה על ידי עובדו, וזאת אם הרשה לו לבצע את המעשה, או אם העובד ביצע את התקיפה תוך כדי העבודה. תקיפה אינה חלק אינטגרלי ממהלך העבודה, ולכן המעסיק יימצא אחראי רק במקרה שבו העובד תקף לצורך אינטרס של המעסיק או קידומו.


במקרה זה, התוקף עבד תחת אחיו של התובע, והאירוע התרחש לאחר שזה התלונן על תפקודו. הוא לא פצע את שני האחים לצורך ביצוע העבודה או לשמירה על אינטרס של המעסיק. על כן קבע השופט כי אין להטיל אחריות על חברת כוח האדם.


האם המפעל אשם ברשלנות עקב אי מניעת התקיפה?


הפסיקה מכירה במקרים שבהם ניתן להטיל אחריות בעקבות אי נקיטת אמצעים שיכולים למנוע תקיפה. ואולם, מדובר בנסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים. כדי להוכיח את הטענה שהמפעל אחראי לאירוע התקיפה, עורכי דינו של התובע ניסו להראות כי התוקף היה מעורב באירועים אלימים בעבר.


ואולם, השופט דחה את טענתם. לפי העדויות, בין העובד והתוקף לא היו סכסוכים שקדמו לאותו אירוע, ואפילו להיפך - יחסי העבודה ביניהם היו טובים. העובד ואחיו לא ראו במו עיניהם מקרים אלימים שבהם היה התוקף מעורב קודם לכן. לאור זאת נקבע כי החברה והמפעל אינם אחראים באופן ישיר לתקיפה בשל אי מניעתה.


האם העובד שהותקף גם אשם באירוע התקיפה, משום שהכה באגרופו בפניו של התוקף?


מעבר לכך, השופט בחן מהי מידת אחריותו של התובע עצמו לאירוע. על פי הראיות, לפני שהתובע הותקף בסכין, הוא עצמו תקף את העובד השני. מעבר לכך, הוא ידע שהתוקף מחזיק סכין ולכן היה צריך להיזהר וכלל לא להתקרב אליו. במקרה זה, קבע השופט, יש הצדקה להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 50%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בכל הנוגע לגובה הפיצויים, קבע השופט כי התובע זכאי לקבל סכום של 30 אלף שקלים עבור כאב וסבל. עוד נקבע כי מגיעים לו פיצויים בסכום של 4,520 שקלים עבור הפסדי שכר, ו-2,000 שקלים עבור עזרה מהזולת. לאחר ניכוי האשם התורם והתגמולים שהתקבלו מהביטוח הלאומי, חויב התוקף לפצות את התובע בסכום של 15,209 שקלים, וכן לשלם את הוצאות המשפט ושכר הטרחה עבור עורכי הדין בסכום של 4,600 שקלים.

 

ת"א 39768-06-17