לאחרונה זוכה גבר בבית משפט השלום בתל אביב יפו מעבירת איומים כנגד גרושתו, כאשר בזמן ביצוע העבירה לכאורה היו בני הזוג בהליכי הגירושין. כתב האישום הוגש כנגדו לאחר שהאישה התלוננה נגדו במשטרה, כאשר על פי פירוט כתב האישום, לפני כשלוש שנים, בזמן שנסעו ביחד למסעדה ברכב לחגיגות יום ההולדת של בתם, הוא אמר לה שיקבור אותה, שדינה דין מיתה, ושידאג שיפטרו אותה מהעבודה.


הגבר הודה כי אמר את כל הדברים הללו, אולם כפר בכך שמדובר באיומים, והבהיר כי הדברים נאמרו בקונטקסט אחר ולא כדי להפחיד את גרושתו. האישה העידה בבית המשפט וטענה כי חשה מפוחדת נוכח הדברים, אולם אישרה כי הוויכוח ביניהם נגע למחלוקות הגירושין וכן כי השיבה לו שעורכי הדין ששכר אינם מפחידים אותה.


ואולם, השופטת התרשמה כי עדותה של האישה מגמתית באופן שאינו מאפשר לה לתת בה את האמון הנדרש לצורך הרשעה, ואילו עדותו של הגבר הותירה בה אמון בנוגע לנסיבות שבהן אמר את דבריו. גם אם מדובר במילים בוטות ופוגעניות, החליטה השופטת שלא הוכחו היסודות להרשעתו בעבירה - רצון להפחיד או להקניט את האישה. על כן החליטה לזכות אותו מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.


האם הדברים שנאמרו על ידי הגבר בשעת כעס וויכוח מהווים איום שלא כדין בפרנסתה ובגופה של גרושתו?


הפרקליטות הגישה כראיה להוכחת אשמתו של הגבר את עדותה של האישה, וכן קטעים מוקלטים מהשיחה שקיימו השניים באותו מועד, אשר האישה דאגה להקליט, שבהם נשמע הגבר אומר חלק מהדברים המיוחסים לו בכתב האישום.


השופטת התרשמה מעדותה של האישה כי היא סוערת ורגשית, וכי מערכת היחסים בין בני הזוג טעונה משקעים וכוללת האשמות הדדיות קשות. במסגרת העדות טענה האישה כי בעלה לשעבר לא הפסיק לאיים עליה באותו יום ואמר לה שלא ייתן לה גט עד שתיקבר ליד אמא שלה, וכי ישלח אליה את הנושים שלו.


עוד טענה האישה כי זו לא הפעם הראשונה שבה הגרוש נהג כלפיה באלימות מילולית, וכי הרגישה מאוימת מאוד. רק מספר ימים לפני כן, פירטה, הוא אף הרים עליה יד והותיר בגופה סימני חבלה.


מה טען הגבר כנגד טענותיה של אשתו לשעבר?


על פי גרסתו של הגבר, הוא ביקש לרסק אותה כלכלית לאחר שצברה חובות וניסתה להפיל את כולם עליו, ומעולם לא התכוון לאיים לפגוע בה באופן אחר. האישה אישרה כי התכוון לכך שיגלגל עליה חובות, אחרי שלטענתה הסתבך כלכלית בארצות הברית.


כמו כן, האישה אישרה כי לא הקליטה את הוויכוח ביניהם באופן רציף אלא עצרה את ההקלטה בכל פעם שהגבר הפסיק לדבר. לגבי החובות שצבר לטענתה, הבהירה כי החברה שהקים בארצות הברית אמנם תחילה הייתה רשומה על שמה, אולם זאת רק מסיבות בירוקרטיות, והיא לא הייתה באמת בעלת העסק.


מנגד טען הבעל לשעבר כי גרושתו אחראית לחובותיה כבעלת החברה, אך למרות זאת נעלמה לנושיה וגלגלה עליו את כל החובות. הוא הוסיף כי הוויכוח בין שניהם היה מתלהם משני הצדדים, אך אשתו לשעבר הקליטה רק את מה שרצתה, וכי לא פחדה ממנו ולא חשה מאוימת בשום שלב.


כיצד מוכיחים עבירת איומים בהליך הפלילי?


כדי שבית המשפט ירשיע בעבירת האיומים, יש להוכיח כי המאיים התכוון להפחיד או להקניט את המאוים, ואכן איים לפגוע שלא כחוק בגופו, בשמו או בפרנסתו. במקרה זה, לא הייתה מחלוקת כי הגבר אכן אמר לאשתו לשעבר כי יקבור אותה, וכי דינה דין מיתה.


ואולם, כאשר השופטת בחנה את עדויותיהם של בני הזוג לשעבר, היא התרשמה כי עדותה של האישה הייתה מגמתית ולא ניתן להסתמך עליה מספיק כדי להרשיע את הגבר. בניגוד לדברים שמסרה בבית המשפט, שבהם טענה כי שתקה וכי מעבר לדברים שהוקלטו לא נאמר דבר, בעדותה הראשונה במשטרה מסרה כי השניים ניהלו גם שיחה נורמטיבית מלבד הוויכוחים, וכי השיבה לו בדברים ולא שתקה.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי


לעומת זאת, עדותו של הגבר הותירה אמון בשופטת, והיא התרשמה כי אמר אמת בנוגע לצבירת החובות על ידי האישה והטלתם על כתפיו. בסופו של דבר, נותר ספק אצל השופטת האם הדברים שאמר הגבר אכן מהווים איון שלא כדין, ומכל מקום היא השתכנעה כי הם לא נאמרו במטרה להפחיד או להקניט את האישה. לאור כל זאת, הורתה השופטת לזכות את הנאשם מהעבירה שבגינה הוגש נגדו כתב אישום.


ת"פ 37210-12-17