בשנת 2013 צעד עובר אורח ברחוב ההסתדרות בירושלים. רגלו נתקלה במפגע על המדרכה, אשר התברר כבור שנותר פעור במדרכה בעקבות עקירת תמרור, והוא נפל ונחבל באופן משמעותי בברכו השמאלית.


ביום ה' נדונה תביעתו כנגד עיריית ירושלים בבית משפט השלום בירושלים, כאשר פסק הדין עסק בסוגיית אחריותה של העירייה לשלם לו פיצויים עבור נזקי הגוף שנגרמו לו, וכן במידת הנזק וגובה הפיצויים המגיעים לו.


האם העירייה אחראית לפציעה מכיוון שלא טיפלה במפגע על המדרכה?


בעוד העירייה ביקשה לערער על גרסתו של הצעיר והצביעה על סתירות בעדויותיו, השופטת דווקא התרשמה מאמינותו וקיבלה את טענותיו. היא קבעה כי העירייה לא פעלה לאתר מפגעים בעיר אשר עלולים לסכן את עוברי האורח, כגון הבור המדובר, ולכן היא אחראית לפציעתו של התובע וחייבת לשלם לו פיצויים.


עם זאת, מאחר שהולך הרגל עצמו היה צריך לשים לב לבור בעודו צועד ברחוב, היא ייחסה לו אשם תורם לתאונה בשיעור של 25%. בסופו של דבר ולאחר ניכוי האשם התורם, חויבה העירייה לפצות את התושב בסכום של 228 אלף שקלים. כמו כן הוטל עליה לשאת בהוצאות המשפט ובתשלום שכר טרחת עורכי דינו של התובע בסכום של 54 אלף שקלים.


מהן הנסיבות אשר הובילו לנפילתו של הצעיר ברחוב?


במסגרת פסק הדין הוצגו הגרסאות השונות אשר הציג התובע בנוגע לנסיבות התאונה, לאור התנגדותה של העירייה לתיאוריו. לטענתו, לא היו עדים לנפילה, והוא פנה למרפאה לאחר שאמו ראתה את ברכו הפגועה. בתיאור האירוע במסמכים הרפואיים לא נרשם כי נפצע בעקבות נפילה בבור במדרכה, אלא רק שסובב את קרסולו.


רק למחרת היום נרשם במסמכים הרפואיים כי כף רגלו נתקעה בבור ולכן נפל ונחבל בברכו. לתביעתו צירף צילום של המקום, ובו ניתן לראות כי סמוך לעמוד המונע כניסה לרכבים ישנה גומה שנוצרה מפירוקן של מספר אבני ריצוף במדרכה.


במסגרת תצהירו שב על הדברים שתיאר בכתב התביעה, ובחקירה הנגדית הסביר שצעד ברחוב ואינו יודע כיצד פתאום נפל ונפצע. בחינת הגרסאות השונות הביאו את השופטת לקביעה כי אין בהן סתירות אשר מערערות את אמינות גרסתו, אלא מדובר בעדות כנה של אדם אשר מודה שלא שם לב לדרכו. על כן גרסת התביעה התקבלה, ואף נקבע כי הבור ככל הנראה נגרם כתוצאה מעקירת תמרור שהיה במקום.


העירייה לא תיקנה את אבני הריצוף לאחר עקירת התמרור, ולכן התרשלה


אמנם עירייה אינה אחראית לכל נפילה אשר מתרחשת בשטחה, אולם היא מחויבת לפעול איתור ולמניעת מפגעים אשר עלולים לסכן את העוברים והשבים. במקרה זה, בעוד הולך הרגל טען כי העירייה חייבת לאתר מפגעים בין שקיבלה עליהם דיווח או לא, העירייה טענה כי מספיק שהיא מטפלת במפגעים אשר מדווחים למוקד העירוני.


ואולם, השופטת הזכירה כי כבר נקבע באופן מפורש בפסקי דין שהעירייה מחויבת לקבוע תוכנית עבודה מסודרת לאיתור וטיפול במפגעים בשטחה. כמו כן כבר נקבע בעבר פעמים רבות כי אם הוכח קיומו של מפגע, העירייה צריכה להוכיח שלא התרשלה - קביעות אלה נאמרו אף בעניינה של עיריית ירושלים באופן ספציפי.


למרות כל זאת, ציינה השופטת, נראה כי עיריית ירושלים לא שינתה את אופן טיפולה במפגעים במשך השנים, ולא הכינה תוכנית עבודה מפורטת לטיפול במפגעים. במקרה זה קבעה השופטת כי העירייה לא נקטה את כל האמצעים שביכולתה כדי לאתר ולטפל במפגע, אף על פי שמדובר ברחוב מרכזי מאוד בעיר. אי לכך סברה השופטת כי העירייה התרשלה.


גם הולך הרגל אשם בנפילה, מכיוון שלא שם לב לדרכו


עם זאת, השופטת השתכנעה כי זהירות סבירה מצדו של התובע הייתה יכולה למנוע את פציעתו. הוא הלך ברחוב באור יום ויכול היה לשים לב לקיומו של הבור ובכך להימנע מלהיתקל בו. שיעור האשם התורם הועמד על 25%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בעקבות התאונה נאלץ לעבור שני ניתוחים לשחזור הרצועה הצולבת שנקרעה בברך, והתנהל תקופה ארוכה עם קביים. הוא היה בן 27 כשנפצע. סכום הפיצויים שנקבע ניתן לו עבור הפסדי שכר, פגיעה בכושר השתכרות, נזק לא ממנוי, הוצאות נסיעה ועזרה מהזולת, והועמד על סך של 228 אלף שקלים. העירייה אף תישא בהוצאות המשפט בסכום של 54 אלף שקלים.

 

 

ת"א 32620-05-16