החזקת נשק ו/או תחמושת שלא כדין

החזקת נשק או תחמושת ללא רישיון הניתן עפ"י חוק כלי הירייה, התש"ט-1949, או התקנות על פיו, הינה עבירה חמורה זאת ניתן ללמוד מהעונש הקבועה בחוק לעבירה זו. שבע שנות מאסר לעבירה של החזקת נשק שלא כדין. שלוש שנות מאסר להחזקת תחמושת שלא כדין. וכך מורה חוק העונשין:

" הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו - מאסר שבע שנים.

אולם אם היה הנשק, חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים. "
החוק קובע מהו נשק ומהי תחמושת כדלקמן:

"נשק" -

(1) כלי שמסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה; (2) כלי שמסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי הירייה, התש"ט-1949; (3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה. "

הוראות משלימות בחוק לעניין החזקת נשק או תחמושת קובעות כי:

" (1) אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא;

(2) הטוען לרשות על פי דין - עליו הראיה. "

וכן: " מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. "

דהיינו, אין הדבר מהווה הגנה או סייג באם הנשק המוחזק שלא כדין, אינו תקין. על האדם המחזיק נשק או תחמושת הנטל להוכיח כי הוא מחזיק בנשק או בתחמושת כדין. החוק קובע חזקה משפטית כי בעל הנכס בו נמצא הנשק או התחמשת הוא הנחשב למחזיקו והוא זה אשר צריך להפריך את החזקה.

על חומרת העבירה ניתן ללמוד בדבריו של בית המשפט העליון בהתייחסותו לכך בערעורים על חומרת העונש שנידונו בפניו:

"יש ליתן משקל בכל מקרה, לסיכון הגלום בכך שנשק בעל פוטנציאל קטילה מוחזק מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות, כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק, ולו ברגעי לחץ ופחד"

ובמקום אחר:

"נשק הוא לעולם נשק, והמרחק בין כלי נשק מפורק, מונח בארון, לכלי נשק דרוך שנעשה בו שימוש הוא מרחק קצר ביותר, ולרוע המזל המציאות מוכיחה שהמרחק אינו מהווה מחסום כאשר בוחר אדם שהנשק מצוי בידו, לעשות בו שימוש."

במקרה בו נידון נאשם אשר בחיפוש בביתו נמצא אקדח מסוג FN, ובתוכו מחסנית תואמת, ובה 8 כדורים בקוטר 9 מ"מ - שהוחזק בתוך ארון בגדים בחדר השינה.

בנוסף, בשידה שבחדר השינה, החזיק הנאשם 3 כדורים בקוטר 9 מ"מ, זאת ללא רשיון כדין.

בית המשפט ציין כי: " אילו הגיע אמל"ח זה, לידי גורם פלילי או עויין, היה ניתן לעשות בו שימוש מקפח חיי אדם – אף שבפועל, כזה לא בוצע, למרות שהנשק היה זמין, וטעון במחסנית עם כדורים (!)

יודגש: העבירות בנשק הפכו ל"מכת מדינה" של ממש, בייחוד באזור בו בימ"ש זה יושב בדין – והדבר ידוע! "

בית המשפט הביא מדבריו של בית המשפט העליון בדבר חומרת העבירה:

"אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה שהחזקת נשק שלא כדין הינה עבירה נפוצה, אשר מסכנת את בטחון הציבור במידה רצינית, והדברים ידועים. חשוב שתחדור לתודעת כל תושבי המדינה הידועה, שמי שביודעין מקבל לרשותו כלי נשק שלא כדין, צפוי בגין עבירה זו לעונש מכאיב, אפילו אין הוא מתכוון אישית לבצע פשע מסוים ומוגדר בעזרת הנשק האמור".

וכן:

"העבירה של החזקת נשק היא מסוג העבירות שעל פוטנציאל המסוכנות שבהם אין להכביר את הדיבור, שהרי מעצם הגדרתה נלמדת המסוכנות. נשק לעולם הוא נשק והמרחק בין כלי נשק מפורק, מונח בארון, לכלי נשק דרוך שבו נעשה שימוש, הוא מרחק קצר ביותר ולרוע המזל המציאות מוכיחה שהמרחק אינו מהווה מחסום כאשר בוחר אדם שהנשק מצוי בידו לעשות בו שימוש".

על אף שבאותו מקרה היה מדובר בנאשם צעיר, הנעדר עבר פלילי, פסק בית המשפט כי חומרת העבירה מחייבת הטלת של מאסר ממשי בפועל –למען קיים: "וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד" (דברים יז’, יג’). והחליט לגזור את דינו של הנאשם למאסר של 19 חודשי מאסר, מהם 7 חודשים בפועל, ואילו 12 חודשי מאסר יהיו על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה בנשק.