הפופולאריות הרבה והגוברת של הרשתות החברתיות הביאה עמה גם תוצאות בלתי רצויות, כדוגמת הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להכפיש ולרמוס את שמו הטוב של הזולת באופן פומבי ובלתי הדיר. כך, למשל, כל פוסט בפייסבוק, הודעה בקבוצת ווטסאפ, או ציוץ בטוויטר הינם בעלי פוטנציאל חשיפה להיקף רב של אנשים, ואותם נמעני חשיפה עלולים כמובן לקבל רושם מוטעה, שלפיו דבר ההכפשה שפורסם הינו אמת לאמיתה. והכל, בלחיצת כפתור אחת.לתופעה זו נהוג לקרוא "שיימינג" (shaming), ולה השלכות קשות ולעיתים הרסניות.

 

כיצד ניתן להתמודד עם תופעת השיימינג ועם פרסום לשון הרע שנעשה ברשתות החברתיות?

 

בשאלה זו אעסוק במאמר זה.תחילה, יש לבחון אלו פרסומים המפורסמים ברשת החברתית נחשבים "לשון הרע" לפי דין. החוק בישראל קובע כי לשון הרע היא פרסום שעלול להשפיל את האדם שבגנותו הוא נעשה, לבזות אותו, להפוך אותו למושא של שנאה, לפגוע במשלח-ידו, וכיוצא באלה תוצאות פוגעניות. כאן המקום לאזכר תופעה מאוסה נוספת אשר גם היא, למרבה הצער, קיבלה תאוצה עם התפתחות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות, והיא תופעת הגזענות ברשת.

 

חוק איסור לשון הרע קובע במפורש שגם פרסומים שמבזים אדם בשל גזעו או מוצאו נחשבים לשון הרע. ואכן בתי המשפט בישראל כבר פסקו פיצויים בסכומי כסף משמעותיים מאוד (לעיתים בגובה עשרות אלפי שקלים!) בגין ביטויים כמו "רוסייה מסריחה", "אתיופי מסריח" וכדומה.וכך גם לגבי פרסומים המבזים ומשפילים אדם בשל דתו, מינו, מוגבלותו, נטייתו המינית, וכיוצא באלה קריטריונים אישיים – גם הם נחשבים לשון הרע לפי החוק, ומוטב להימנע מהם.יש לשים לב לכך שפרסום לשון הרע אינו יכול להיעשות בין הפוגע לבין הנפגע בלבד. ועל כן, אם ההשמצה לא פורסמה בדפים הפומביים שבפייסבוק, אלא רק בהודעה פרטית בין הפוגע לבין הנפגע – לא תהווה היא פרסום לשון הרע לפי החוק. ויפים הדברים גם ביחס לרשתות החברתיות האחרות.

 

אין דין הודעה פרטית בווטסאפ כדין הודעה שנשלחה בקבוצת ווטסאפ. הראשונה לא תחשב לשון הרע משום שנשלחה באופן פרטי בין שני אנשים בלבד, ואילו השנייה יכולה בהחלט להוות לשון הרע בהינתן שהקבוצה מונה חברים נוספים מעבר לפוגע ולנפגע. בתי המשפט בישראל כבר קבעו פעמים רבות שהפייסבוק (או כל רשת חברתית אחרת) איננה כר ומרעה להשתלחויות ולהשמצות, והאיסור מפני פרסום לשון הרע חל עליה, בדיוק כפי שהוא חל מחוץ לעולם הווירטואלי.


יתרה מזאת, בתי המשפט בישראל אף הוסיפו וקבעו שאפילו שיתוף של פרסום לשון הרע בפייסבוק (share) מהווה פרסום לשון הרע כשלעצמו

 

זאת, משום שפעולת השיתוף חושפת את הפרסום הפוגעני לקהל נוסף אשר לא נחשף אליו קודם לכן.כאמור, החוק קובע כי לשון הרע היא פרסום של דבר העלול להשפיל, לפגוע במשלח-יד וכיוצ"ב. ואולם, האם כל פרסום לא נעים נחשב לפרסום פוגעני העולה כדי לשון הרע?

 

התשובה לכך היא בשלילה. לא כל פרסום לא נעים מיד מקים לנפגע עילת תביעה. על-פי הפסיקה בישראל, פרסום ייחשב כפרסום לשון הרע רק אם מבחינה אובייקטיבית תוכנו אכן משפיל ופוגעני. כלומר, על מנת שפרסום מסוים ייחשב כהוצאת דיבה, אין די בכך שהתובע חש פגוע או מושפל באופן סובייקטיבי, אלא יש הכרח שהפרסום ייחשב כדבר משפיל ופוגעני גם בעיניו של אדם סביר ובאופן אובייקטיבי.

 

בשל דברים אלו, בטרם הגשת תביעה בגין הוצאת לשון הרע, חשוב ורצוי מאוד להיוועץ בעורך-דין הבקי בתחום הלשון הרע, על מנת שיעריך את סיכויי התביעה באופן אובייקטיבי ובהתאם לפסיקות שכבר ניתנו בעבר.כמו כן, חשוב להבהיר שלא כל פרסום שעולה כדי לשון הרע הינו פרסום שיש למהר ולהגיש בגינו תביעה לבית המשפט. שכן, חוק איסור לשון הרע כולל שורה ארוכה של הגנות שיכולות לעמוד לזכות המפרסם, וכמובן שמיותר להגיש תביעת דיבה באם למפרסם עומדת הגנה טובה לזכותו.

 

אף בשל כך, רצוי וצריך להיוועץ בעורך-דין שהוא בקי ומומחה בתחום לשון הרע טרם הגשת התביעה.החלטתם – לאחר התייעצות עם עורך דין מנוסה – להגיש תביעת דיבה בשל פרסום שנעשה בגנותכם בפייסבוק או בכל רשת חברתית אחרת? בהצלחה! כעת עליכם להכין את התשתית הראייתית לקראת תביעתכם. היות שפרסום בפייסבוק הוא פרסום פומבי, הרי שמלאכה זו קלה ופשוטה עד מאוד: כל שעליכם לעשות הוא לצלם את הפרסום הפוגעני, ורצוי שצילומי המסך יהיו מקיפים ככל הניתן, ויכללו גם את התגובות שנכתבו על גבי הפוסט המשמיץ, את כמות הלייקים ("חיבובים") והשיתופים שנעשו לו, את תאריך הפרסום, וכדומה.

 

היות שפרסום לשון הרע הוא לא רק עבירה פלילית אלא גם עוולה אזרחית, הרי שניתן לתבוע פיצויים מאת המפרסם בגין הנזקים שגרם בפרסום

 

יש לציין שהמחוקק הישראלי היה מודע היטב לכך שלא קל להוכיח נזקים שנגרמים כתוצאה מפגיעה בשם הטוב, ולכן קבע בחוק גם אפשרות לתבוע פיצויים מבלי שיהיה צורך להוכיח כל נזק, וזאת, עד לסכום של 50,000 ש"ח. כלומר – אף אם הפרסום בפייסבוק לא הסב לכם נזק שאותו אתם מסוגלים להוכיח, עדיין תוכלו לתבוע פיצוי עד לסכום של 50,000 ש"ח.

 

בהקשר האחרון חשוב מאוד לציין כי פעמים רבות נעשה שימוש ברשתות החברתיות במיוחד על מנת לפגוע. זאת, בעיקר מטעמים כגון קנאה, נקמנות, חמת זעם, יריבות עסקית וכדומה. במקרים כאלה, אם מסוגל התובע להוכיח שפרסום הלשון הרע אודותיו אכן נעשה מתוך כוונה לפגוע בו, הרי שיוכל לתבוע כפל פיצוי ללא הוכחת נזק, כלומר – פיצויים בסכום של עד 100,000 ש"ח, גם אם לא נגרם לו שום נזק עקב הפרסום.

 

סכומי הפיצוי האמורים שללא הוכחת נזק (50,000 ש"ח או 100,000 ש"ח אם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע) אינם מהווים את תקרת הפיצויים שניתן לתבוע, וניתן לתבוע סכומי פיצוי גבוהים מהם. ואולם, בתביעת סכומים גבוהים יותר יהא התובע חייב להוכיח כי נגרם לו נזק בשל הפרסום.

 

כך, למשל, במקרים שבהם הנפגע הוא אדם מוכר ובעל מעמד מכובד בציבור, והפרסום הסב לו נזק שניתן להוכחה אשר עולה בסכומיו על סכומי הפיצוי שללא הוכחת נזק המצוינים לעיל.עסקנו עד כה רק בתביעה הכספית שנובעת כתוצאה מפרסום פוגעני בפייסבוק. אך בנוסף אליה ניתן גם לעתור לצו אשר בגדרו יורה בית המשפט למפרסם למחוק את הפרסום הפוגעני.

 

תביעה מסוג זה היא מורכבת יותר מתביעה כספית, וגם לשם הגשתה מומלץ ורצוי להיעזר בעורך-דין אשר בקי, מומחה ובעל ניסיון בתחום הלשון הרע.לסיכום: הרשת החברתית איננה "מערב פרוע". החוק הישראלי חל עליה, בדיוק כפי שחל הוא על כל אינטראקציה אנושית אחרת. ועל כן, יש להיזהר מאוד טרם הפצת פרסומים פוגעניים ברשת, ולזכור שגם אם תופעת השיימינג הפכה נפוצה מאוד, עדיין אין בכך כדי להכשיר אותה, ותוצאת הפרסום עלולות לעלות למפרסם ביוקר.

 

 


עודכן ב: 15/05/2019