מועדונים, פאבים, דיסקוטקים ועוד בתי עסק רבים בישראל יוצאים במבצעים שונים לטובת נשים על מנת למשוך יותר ויותר נשים לפתחם, ובכך להפוך את בית העסק שבבעלותם לאטרקטיבי יותר. אולם, לעיתים קרובות, מבצעים אלו כרוכים בהפליית המין השני לרעה.


כך, למשל, מקומות בילוי רבים מאפשרים כניסה בחינם לנשים, אך מגברים דורשים תשלום. כך גם מקומות רבים מחייבים גברים במחיר גבוה יותר על המזון והשתייה שנמכרים במקום.


אולם בפסק דין שניתן על-ידי בית המשפט העליון בתיק שבו ייצג משרדנו, נקבע כי פרקטיקות אלו מהוות הפליה אסורה לפי החוק


הפליה על בסיס מין שכזו סבל לקוח משרדנו, כאשר כל שרצה הוא לבלות במועדון בעיר רחובות. מועדון זה, כמועדונים רבים אחרים בארץ, קבע מדיניות כניסה לפיה נשים יכולות להיכנס פנימה אם הן ילידות 1984 לפחות, אך גברים יורשו להיכנס אליו רק אם הם ילידי 1982 לפחות.


כך, לדוגמה, אם מגיעים אל המועדון גבר ואישה אשר שניהם ילידי 1983, הרי שהאישה תורשה להיכנס, אך הגבר יישאר בחוץ. לקוח משרדנו הוא יליד 1984, ולכן, כאשר ביקש להיכנס למועדון, סירב הסלקטור להכניסו. אילו היית אישה - כך אמר לו הסלקטור - היית נכנס, אך כיוון שאתה גבר, אי-אפשר להכניס אותך.


לקוח משרדנו לא השלים עם העובדה שהופלה אך ורק בשל היותו גבר, והגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות שברחובות, ובמסגרתה תבע מאת המועדון סכום של 30,000 ש"ח בגין הפלייתו לרעה אך ורק בשל מינו, וזאת, בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התשס"א-2000, אשר קובע שאין להפלות בכניסה למקום ציבורי בין היתר בשל מין.


ואולם, בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה בקביעה לפיה מדובר בהפליה על בסיס גיל, ואילו הפליה שכזו מותרת על-פי החוק. בשלב זה פנה התובע אל משרדנו, וביקש לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. עו"ד אבידן אכן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, וטען כנגד חוסר ההבנה של שופט התביעות הקטנות את עילת התביעה.


בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו של עו"ד אבידן, וקבע ששופט התביעות הקטנות טעה ואכן מדובר בהפליה מחמת מין ולא מחמת גיל, אך יחד עם זאת, לא הסכים לשנות את התוצאה, וקבע כי לדעתו הפלית גברים במועדונים הינה הפליה מותרת ומוצדקת.


בין שלל נימוקיו ניתן למצוא קביעות שלפיהן ההפליה מותרת משום שגברים מועדים לפורענות יותר מנשים; גברים מתפתחים נפשית יותר לאט מאשר נשים; נשים מגיעות לגיל מצוות יותר מוקדם מגברים; ואפילו שנשים זמינות לקיום יחסי מין יותר מוקדם מאשר גברים לפי ההלכה. באמצעות נימוקים אלו הכשיר בית המשפט המחוזי הפליה בין המינים בכניסה למועדון ריקודים.


בית המשפט המחוזי, אפוא, פסק בניגוד לחוק, וגם הנציח סטריאוטיפים חשוכים המציגים את המין הגברי כמין נחות יותר מאשר המין הנשי


משרדנו הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הבקשה התקבלה, והערעור הועבר להכרעה של שלושה שופטי בית המשפט העליון.


בפסק דינם, קיבלו שלושת שופטי בית המשפט העליון את הערעור וקבעו שאין להפלות גברים במקומות ציבוריים אך ורק בשל היותם גברים. בכך, הפך בית המשפט העליון את החלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט לתביעות קטנות.


"הפגיעה בכבודו של אדם תהייה קשה במיוחד" קבע כב' השופט דנציגר בפסק הדין "כאשר הפלייתו מבוססת על סטריאוטיפים. סטריאוטיפים גם כלפי מי שנמנה על קבוצה אשר אינה סובלת מהפליה היסטורית... המקרה שלפנינו, בו הוצדקה ההפליה באמצעות סטריאוטיפים שייוחסו לקבוצת גברים משמש דוגמה מובהקת לכך".


כב' השופט סלים ג'ובראן אף קבע שמדיניות ההפליה שבה נקט המועדון אינה פוגעת רק בגברים אלא מהווה היא גם הפליה חמורה כנגד נשים, שכן, מדיניות זו מביאה לכך שיהיו במועדון גברים מבוגרים יותר מנשים, ולכן, בעלי השכלה רחבה יותר וממון רב יותר מהן.


כמו כן הוסיף כב' השופט ג'ובראן וקבע כי: "תופעת הסלקציה בכניסה למועדונים על בסיס מאפיינים אסורים כמין, מוצא וגזע מעידה, בראש ובראשונה, כי טרם מוגרה ההפליה מארצנו. עצם תופעת קיומם של סלקטורים וסלקטוריות, שכל תפקידם לסנן את קהל המבלים ולבחור את אלו הנתפסים כ"ראויים", לרוב על בסיס תפישות סטריאוטיפיות... הינה תופעה מטרידה, וספק בעיניי אם זו יכולה להימצא מוצדקת, למעט במקרים נדירים".


בית המשפט העליון עקר מן השורש תופעה פסולה הרווחת מאוד בחיי הלילה בישראל, והיא להפלות בין גברים לנשים ללא הצדקה אמיתית, זולת אינטרסים כלכליים צרים. פסק הדין אומנם עוסק בהפליה בין המינים בהיבט של גיל הכניסה למועדון ואוסר על קביעת גיל כניסה אחד לגברים וגיל כניסה אחר לנשים, אך למעשה מדובר בפסק דין רחב היקף אשר אוסר על ביצוע הפליה מגדרית במקומות ציבוריים גם בכל היבט אחר.