אחד הגורמים השכיחים בתחום תביעות רשלנות רפואית הוא אבחון לקוי של מחלה או גידול או טעות באבחון או איחור באבחון מחלה קשה כגון סרטן, התקף לב, שבץ וכו’.

 

בפסקי דין רבים מצאנו דוגמאות למקרים בהם החולה התלונן מול הרופא על בעיות כגון - טשטוש ראיה, כאבים פנימיים, כאבי ראש חזקים, בחילות והקאות, כאבים בצד שמאל והרופא מצדו שחרר את החולה עם משככי כאבים או המלצה למנוחה.

 

במקרים מסוג זה יבדוק בית המשפט האם תלונות החולה היו צריכות לעורר חשד מצדו של הרופא לגבי המחלה האם היה צריך לבצע פעולות שונות על לברר את המקרה.

 

בבואו להכריע בשאלה האם הייתה רשלנות באבחון מחלה יבחן בית המשפט שתי שאלות:

 

האחת- האם ניתן היה לגלות את קיומה של המחלה לפני שנתגלתה ואם כן מתי ניתן היה לגלותה, ובלשון אחר האם היו קיימים סימנים מקדימים או אחרים אשר היו אמורים לעורר את הרופא בחשד לגבי קיומה של המחלה ולהביא לאבחונה, והשנייה- בהנחה שהמחלה הייתה מתגלה מוקדם יותר, האם היה בכך כדי לשנות את מהלכה.

 

בית המשפט מעמד את התנהלות הרופא במבחן הרופא הסביר ואם הוא מוצא כי התנהגותו של הרופא אינה עומדת בסטנדרט הרפואי המקובל והראוי הוא קובע כי יש לו חבות בנזיקין כלפי המטופל.

 

 

כך תיאר זאת כב’ השופט תאודור אור בע"א 2694/90, הדסה נ' מימון ואח', פ"ד מ"ו(5) 628 ,

 

"חלק מכישוריו של רופא סביר הם לדעת לשאול, לחקור ולברר לדעת קיומן או אי קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור... על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון" .

 

חובתו של רופא, כחובת בעל מקצוע אחר, היא לפעול במסגרת מקצועו כרופא בזהירות סבירה המתחייבת מנסיבות העניין . קיומה של רשלנות מצידו נבחנת על פי אמות המידה הקבועות בסעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968 בעל משלח יד התרשל מקום שלא השתמש במיומנות או לא נקט מידת הזהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות.

 

 

מקום שההתרשלות הינה ביחס לאדם אחר לגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג ומקום שבהתרשלותו גרם נזק לזולתו, בצע את עוולת הרשלנות, כהוראת סעיפים 35, 36 ולפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

 

 

קיום החובה והפרתה נבחנים לאור נורמות ההתנהגות הנדרשות מהרופא הסביר בהתחשב בתפקידו ובחובותיו כרופא כלפי החולה. המבחן אינו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא מבחנו של הרופא הסביר בשעת מעשה. רופא בשר ודם עלול לטעות אם לא כל טעות מהווה רשלנות.

 

 

במסגרת תפקידו של הרופא המטפל מוטלת עליו החובה לאבחן, במסגרת נתוני כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל. עליו להחליט על הטיפול הנדרש ועליו להשגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לחולה.


עיקר הבחינה המתחייב הוא בשאלת היקפה ומשמעותה של חובת האבחון הנכון, ביחס לתובע. בחינתה של שאלה זו כרוכה מטבע הדברים בבצוע אזון ראוי בין האינטרסים השונים ובזיהוי נורמת ההתנהגות הנדרשת מרופא בנסיבות העניין לפני שניתן יהיה לשקול את הנטען לענין הפרת חובת הזהירות, יש לברר כיצד הגיע הרופא לאבחנה אליה הגיע.


חשוב לציין כי לביסוס תביעת רשלנות רפואית עקב טעות או אחור באבחון יש להוכיח כי הרופא התרשל במילוי בתפקידו וכתוצאה ישירה מכך נגרם נזק לחולה.

 

ד"ר אלון קורן-מידן, עו"ד

אורן הדר, עו"ד

 


עודכן ב: 20/01/2013