שכר טרחת עורך דין בתביעות רשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית הן לרוב תביעות מורכבות, הנמשכות מספר שנים, והדורשות ייצוג על ידי עורך דין המנוסה בתחום, רצוי אף בעל השכלה רפואית.

שכר טרחת עורך הדין, כמקובל בתחום, נקבע באחוזים על בסיס הצלחה, כלומר כאחוז מסוים מסכום הפיצוי אשר יתקבל בסופו של ההליך, לטובת הלקוח (המקובל הוא 20%-30%).

הנובע מכך הוא שעורך הדין, למעשה, הופך מעין "שותף" של הלקוח, והוא נדרש להשקיע מאות רבות של שעות עבודה, ולשאת בעלויות משרדיות, וזאת במשך שנים בטרם יזכה לשכר כלשהו

הלקוח עצמו נדרש לשאת בעלויות חוות הדעת הנדרשות ועלות האגרות, אך סכומן הכולל של אלה נמוך, לרוב, מעלויות שכר הטרחה של עורך הדין, הן מוחזרות ללקוח בתום ההליך כ"הוצאות משפט". בנוסף, כיום עומדת בפני הלקוח גם האפשרות להיעזר בחברות מימון חיצוני, כך שבמקרים מסוימים ההליך מתנהל ללא כל השקעה וסיכון מידו של הלקוח.

זאת ועוד - ללקוח עומדת הזכות להפסיק את הייצוג בכל עת, ולשכור שירותיו של עורך דין אחר, זכות הנחשבת בדין "קוגנטית" כלומר זכות שלא ניתן לבטלה או להתנות עליה בהסכם שבין הלקוח לעורך דינו.

מסיבה זו, חלק מעורכי דין העוסקים בתחום מנסים להגן על השקעתם ועבודתם באמצעות הכללת סעיפים בהסכמי שכר הטרחה, אשר מגבילים את יכולתו של הלקוח להפסיק את הייצוג, או "משריינים" את מלוא שכר הטרחה גם במקרה בו הלקוח ישכור שירותיו של עורך דין אחר.

לאחרונה חיזק השופט גונטובניק בבית המשפט המחוזי בתל אביב, את ההלכה הקובעת כי לסעיפים אלו אין תוקף משפטי, כאשר קבע כי במקום בו עומדות לימין הלקוח סיבות לגיטימיות להפסקת ההתקשרות עם עורך דינו, לא ניתן להתחייב להימנע מהפסקתה וגם לא ניתן להתחייב לשלם את מלוא שכר הטרחה, חרף הפסקה מוצדקת של ייצוג.

נקבע באותו פסק דין כי אובדן אמון "סובייקטיבי" של הלקוח בעורך דינו, אף אם עורך הדין ייצג את הלקוח כהלכה, הינה סיבה מספקת ולגיטימית להפסקת הייצוג, בשל האופי האישי של השירות הניתן על ידי עורך הדין ללקוח (הערה: הוגש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין, וטרם ניתנה הכרעה בערעור במועד כתיבת מאמר זה).

מן הצד השני, קבע בית המשפט כי מנגנון גביית שכר הטרחה באחוזים הינו הסדר חשוב אשר מאפשר דווקא לחלשים שבחברה למצות את זכויותיהם, ועל כן יש לבדוק היטב האם הפסקת הייצוג הינה פעולה שנעשתה בתום לב, ולא כניסיון מלאכותי להימנע מתשלום שכר טרחה.

כמו כן, על אף שעורך הדין אינו זכאי "לשריין" את מלוא שכר הטרחה הקבוע בהסכם, הוא בהחלט זכאי לשכר ראוי עבור העבודה שנעשתה על ידו עד הפסקת הייצוג.

בהתחשב בכל אלו, מומלץ כי הסכם שכר הטרחה בין עורך הדין ללקוח "יצפה פני עתיד" ויכלול מנגנון לקביעת אותו "שכר ראוי" במקרה של הפסקת הייצוג

"השכר הראוי" יכול שיהיה עדיין אחוז (מופחת) מן התוצאה הסופית, בהתאם לשלב בהליך בו מועבר הייצוג לעורך דין אחר, בבחינת "תחנות יציאה" מן ההסכם.

כמו כן, ומאחר ומדובר עדיין בשכר אשר יתקבל בסופו של ההליך, אשר ינוהל בידי עורך דין אחר, על הלקוח לחתום על המסמכים המבטיחים העברת שכר הטרחה החלקי מתוך הפיצוי, על ידי עורך הדין החדש.

אעיר כי אחת הסיבות הנפוצות למשברים בין עורכי דין ללקוחותיהם, היא הסכמי פשרה העומדים על הפרק, ואשר המלצה של עורכי הדין לקבלם (במקרים המתאימים, כמובן) אינה מתקבלת ברוח טובה על ידי הלקוח. נושא זה בהחלט ראוי להרחבה בדיון נפרד.