פורסם בבטאון לשכת עורכי הדין מחוז דרום - גליון 5 - 

 

לפני כשנה קיבלתי על עצמי את אחד התפקידים הפחות מוכרים לרוב קהל עורכי הדין - תפקיד ב"כ הקובל מטעם וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז הדרום. קיבלתי את התפקיד בתחושה של אחריות רבה בהיותו חלק ממערכת האכיפה של האתיקה המקצועית של עורך הדין במחוז הדרום.

 

המונח "אתיקה מקצועית" כולל בתוכו מארג שלם של כללים שתכליתם להסדיר את המותר והאסור בעבודתו של עורך הדין, בכדי לשמר את אופיו המכובד של המקצוע להבטיח את זכויותיו של הלקוח ועם זאת לעקור מהשורש כל עשב שוטה שעשוי להתגנב אל תוך שורות המקצוע. כלים אלה נועדים, בסופו של יום להגן על ציבור עורכי הדין מפני שחיקה במעמדם.

 

מדי שנה מגיעות לועדת האתיקה במחוז הדרום מאות פניות, ומדי שנה מוגשות עשרות קובלנות. ברובן הגדול הן מסתימות בהרשעה, והענישה היא במקרים המתאימים חמורה והיא עשויה להגיע לכדי השעיה בפועל.

 

לתפקיד ב"כ הקובל הגעתי לאחר 11 שנים במערכת המשפט: שנה כמתמחה בבית המשפט, חמש שנים כתובע וכקצין חקירות במשטרת ישראל, ו- חמש שנים כסנגור פרטי; ברור היה לי שבכדי לבצע את תפקיד הקובל באופן יעיל ונכון יהיה עלי לצקת לתפקיד קצת מן הנסיון שצברתי בכל אחד מאותם התפקידים.

 

בעת כניסתי לתפקיד היו מוסדות הלשכה בעיצומו של תהליך הטמעת תיקון 32 לחוק לשכת עורכי הדין אשר התקבל בכנסת בסוף חודש יוני 2008. התיקון הביא לרפורמה בדין המשמעתי תוך שהוא משמר את עקרון האוטונומיה המקצועית, באופן שהטיפול בענייני אתיקה מקצועית ממשיך להיות מסור בידי מוסדות הלשכה.

 

החוק החדש הסדיר את הליך בחירתם של חברי בית הדין למשמעת תוך שהוא מבטל את הליך הבחירות שהיה נהוג עד אז וקובע תחתיו הליך של מינויים מקצועיים על ידי ועדת מינויים שבראשה עומד שופט. החוק מסדיר גם את הליכי המינוי של ועדת האתיקה.

 

שינוי מרכזי נוסף שמשפיע על כל המעורבים בהליך הוא פתיחתם של ההליכים בבית הדין המשמעתיים לדיון פומבי, דבר שמביא לסיקור פומבי של המשפטים, מבטיח שקיפות מלאה של ההליכים ויש בו במידה רבה בכדי להביא לחשיפה של המעורבים בהליך הן הנילונים והן המתלוננים. יחד עם זאת יש לזכור שדיוניה של ועדת האתיקה אינם פומביים כך שלמעשה החיסיון בעניינם של ה"חשודים", שבעניינם טרם הוגשה קובלנה נשמר, וטוב שכך.

 

מרבית עורכי הדין מודעים לקיומה של ועדת האתיקה ולקיומם של בתי הדין למשמעת, אך ספק אם הם מודעים לתפקידו של הקובל ושל ב"כ הקובל.

 

אין בכך דבר מפתיע כלל שכן הקשר של רוב קהל עורכי הדין עם מוסדות אלו הוא מצומצם ביותר ומסתכם בדרך כלל בעיון בהחלטות שונות של ועדת האתיקה הבאות להסדיר את התנהלותו של עורך הדין בפעילותו הסדירה.

 

הקובל הוא זה שמוסמך להגיש קובלנה נגד עורך הדין לבית הדין המשמעתי של הלשכה; על פי חוק קיימים ארבעה קובלים - וועדת האתיקה הארצית, ועדת האתיקה המחוזית, היועץ המשפטי לממשלה, ופרקליט המדינה. לאחר שהקובל קובע קיומה של עבירה משמעתית והוא מורה על הגשת קובלנה לבית הדין למשמעת מועבר החומר הגולמי לב"כ הקובל שבוחן את הבסיס הראיתי בתיק, מנסח את הקובלנה והוא זה שמייצג את עמדתה של ועדת האתיקה בפני בית הדין למשמעת.

 

תפקידו של ב"כ הקובל לכאורה דומה לתפקידו של התובע הפלילי, אך בפועל המציאות לוקחת את ב"כ הקובל להגדרות תפקיד רחבות הרבה יותר.

 

לרשותו של הקובל אין יחידת חקירות ולעיתים מוצא עצמו הקובל בבעיה לא פשוטה, כאשר ברור מדבר התלונה שקיים בסיס לקיומה של עבירה משמעתית, אך בסיס הראיות התומכות הוא דל ביותר שכן אין למתלונן כל מסמך שיכול לתמוך בטענותיו, שהרי כולם נמצאים אצל הנילון. במקרים מיוחדים אלו פועל ב"כ הקובל להשלים את איסוף החומר על מנת שיתאפשר לו לבחון את מלוא התמונה.

 

לעיתים יש להנחות את המתלונן כיצד לאתר מסמכים וכיצד לבסס טענותיו, כולל פניה לבנקים, בתי משפט, ואפילו לחברות תקשורת לשם הוצאת רישום פלטי שיחות. במקרים אחרים פועל ב"כ הקובל לאיתור המסמכים בעצמו תוך שימוש במאגרי המידע הפומביים, כגון אלה של רשם החברות, רשם העמותות, ואתרים משפטיים, או לחילופין: ברור התלונה באופן מעמיק באמצעות שיחה עם המתלונן, הנילון, והמעורבים הנוספים.

 

חשוב לציין ולהדגיש שב"כ הקובל אינו הכתובת להגשת התלונות בעניין זה אין לו כל סמכות לבחון את התלונות או להביע את דעתו לעניין הטיפול בתלונה. זהו תפקידו הבלעדי של הקובל – במקרה שלנו ועדת האתיקה המחוזית ושל פרקליט הועדה. דעתו של ב"כ הקובל נשמעת רק לאחר בחינת התלונה בועדת האתיקה.

 

לסיכום, עולמם של עורכי הדין בארץ אינו קל, התחרות מתישה, המספר הבלתי נתפס של עורכי הדין אינו מאפשר קיום ראוי לכולם, והפיתויים רבים. במצב שנוצר יש לזכור שהקובל וב"כ הקובל הם הנציגים של כל אחד ואחד מעורכי הדין אשר מבצעים בכל יום את עבודתם בדרך ישרה והוגנת, שכן הנזק שגורם אותו מיעוט שמתנהל באופן שמנוגד לכללים, הוא נזק בלתי הפיך לא רק לשם הטוב של המקצוע אלה להתנהלות היום יומית של עורכי הדין.