אם נפצעת במהלך השירות הצבאי באימון, בשגרה, בעבודה, בפעילות מבצעית או דרך אחרת – חובה על הרופא המטפל או רופא היחידה ומפקדיך למלא עבורך "דו"ח פציעה" בטופס המיועד לכך (טופס 141), בו יאשרו את נסיבות הפציעה ואת מהותה. עליך לעמוד על זכותך כי דו"ח זה ימולא וכי עותק יימסר לך.

 

זאת מדוע? משום שאם נותרת סובל מפגימה ו/או הינך נזקק להמשך טיפול לאחר שחרורך מצה"ל, הרי שבכדי לממש את זכויותיך עליך לתבוע את קצין התגמולים במשרד הביטחון להכרה בזכות הנכה.

 

נדמה שלא ניתן להפריז בחשיבותו של דו"ח הפציעה: כאשר הנפגע נמצא בשירות פעיל, הוא זוכה לטיפול מלא מידי המערכת. אולם, כאשר הוא משתחרר משירותו הסדיר – חובה או קבע, או משירות המילואים הפעיל, צה"ל לא ממשיך את הטיפול בו.

 

כך, במידה והנפגע זקוק לטיפולים נוספים, או שמצבו הרפואי החמיר, עליו לפנות בתביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון. תביעה יש להגיש גם במידה והחייל הפצוע נותר עם פגימה (נכות) והוא מבקש לקבל פיצוי ולעיתים, בנכות משמעותית של 20% נכות ומעלה, גם קצבה חודשית. על מנת לזכות בהכרה בזכות נכה, על הנפגע להוכיח בין היתר כי הפגימה נגרמה במסגרת השירות הצבאי וכי יש קשר סיבתי בין הפציעה והפגימה לבין השירות.

 

נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע והוא נדרש לראיות משפטיות בעלות משקל. דו"ח הפציעה, מלא ומפורט, חתום ע"י הרופא המטפל, ע"י מפקדו הישיר של הנפגע וע"י מפקד היחידה, מהווה ראיה בעלת משקל מכריע בתמיכה בטענת התובע. כן אמור הדו"ח לכלול את שמות והפרטים האישיים של העדים למקרה, אשר בעת הצורך יכולים לתמוך בתביעה.

 

חשיבות קיומו של דו"ח הפציעה אף גוברת אם התובע מבקש להגיש את תביעתו לאחר שחלפו 3 שנים ומעלה מיום שחרורו, כאשר חלה התיישנות על התביעה. במקרה כזה רשאי קצין התגמולים לאשר באופן חריג הגשת התביעה, אולם זאת רק במידה וקיים תיעוד צבאי לפציעה. דו"ח הפציעה עשוי לשמש קרש הצלה למימוש זכות התובע להגיש את תביעתו.

 

מדוע, אם כן, לא תמיד מקפידים המפקדים והרופאים על מילוי דו"ח הפציעה? ישנן לכך מספר סיבות: ראשית, לא תמיד מכירים המפקדים את חובתם והם אינם בקיאים באופן מילוי הדו"ח ו/או בפרטי הכתובת אליה צריך לשלוח אותו לאחר המילוי.

 

שנית, עומס העבודה המוטל על המפקדים מביא לכך שאינם מוצאים את הזמן לעסוק בכך.

 

שלישית, לעתים החייל הנפגע מפונה מן השטח ומתאשפז במתקן רפואי, ולעיתים הוא אף נפגע במשימה מחוץ ליחידה או בדרך מביתו אל היחידה. במקרים אלו המפקד לא פוגש את הנפגע והרופא המטפל, לעתים אזרח, לא מתבקש למלא דו"ח.

 

רביעית, לפעמים הפגיעה הינה מאירוע מתמשך וחומרתה לא תמיד ידועה בזמן שמתרחשת. כך, למשל, פגיעה בשמיעה כתוצאה מחשיפה מתמשכת לרעש או פגיעה בעמוד השדרה כתוצאה ממאמץ מתמשך.

 

זאת ועוד, לעיתים ממולא הדו"ח כנדרש, אך לא נמסר לחייל ו/או לא מתועד כנדרש ולא ניתן לאתרו.

 

כיצד, אם כן, יכול החייל הנפגע לקבל את הדו"ח? עליו לבקש אותו ממפקדו. במידה והמפקד מתמהמה במילוי הדו"ח, רשאי החייל הנפגע לקבל טופס דו"ח פציעה במרפאה ולהביאו אל המפקד על-מנת שימלא אותו.

 

נדירים המקרים בהם יסרב המפקד למלא ו/או לחתום על הדו"ח ובהיעדר סיבה ראויה יכול החייל הנפגע לפנות למפקדו של המפקד, למפקד היחידה ואף לנציב קבילות החיילים. במידה והנפגע אושפז מייד עם פגיעתו, יש לפנות למילוי הדו"ח אל נציגי ר"מ 2 המצויים בבית החולים.

 

על הנפגע לוודא כי הדו"ח מולא ונחתם כראוי ע"י המפקד וע"י הרופא המטפל או רופא היחידה. כמו כן, על הנפגע לוודא כי עותק נמסר לידיו ונשמר אצלו.

 

מעבר לדו"ח, חשוב לשמור העתק מכל מסמך או מדיה המכילים מידע אודות נסיבות הפציעה ומהות הפגיעה והטיפול.

כתמיד, נכון להתייעץ ובעת הצורך להיעזר בעורך דין הבקיא בתחום.

 

 


 


עודכן ב: 10/06/2012