כידוע, מוצרי ביטוח רבים כוללים לעתים מיני סייגים שמחריגים את הכיסוי הביטוחי בתנאים מסוימים. אלה הם החריגים הידועים לשמצה, ובהתאם לדין, מקום שהמבטח טוען לחריג כזה או אחר, עליו רובץ הנטל להוכחת התקיימותו. קרי, אין די בפלפולי לשון, והדין מצפה מחברת הביטוח כי תתכבד ותציג בבית המשפט ראיות ממשיות שיצדיקו החרגת כיסוי ומתן פטור למבטח מחובת התשלום.


לשאלת הנטל, קרי על מי מהצדדים להליך המשפטי מוטלת החובה להוכיח את טענותיו, משמעות מעשית גדולה, ואמת מידה ראייתית זו לפעמים מציבה בפני המבטחים משוכה גבוהה. הרי לכם דוגמה: בסוף שנת 2009 התרחש סמוך לנתיבות אירוע תאונה. טרקטור שהגיח מדרך עפר התנגש באוטובוס, ושני כלי הרכב ניזוקו. מהנסיבות היה ברור שנהג הטרקטור הוא שגרם לתאונה, ולכן חברת הביטוח "כלל" שביטחה את הטרקטור בביטוח מקיף נדרשה לשלם.


אלא שלמרבה ההפתעה המבטח לא מיהר להוציא צ'ק: עורכי הדין של "כלל" קראו את הפוליסה, ומשו ממנה חריג שקבע כי אינה מכסה נזק שנגרם עקב היות הרכב בלתי תקין. זה גם היה החריג שאליו הופנה המבוטח במכתב הדחייה.


האם הטרקטור לא היה תקין בעת התאונה?


המבוטח לא ויתר, ותבע את "כלל". בית משפט השלום השתכנע מעמדתה של חברת הביטוח ומצא שהטרקטור אמנם לא היה תקין בקרות התאונה, ולכן פטר את המבטח מתשלום. בית המשפט הגיע למסקנה זו על יסוד שורה של ראיות שהוצגו בפניו, כגון טופס הודעה על תאונה, עדות נהג הטרקטור במשטרה, דו"ח בוחן תנועה ועוד. מדיווחים אלה עלה לכאורה שהטרקטור לא היה תקין, ובית המשפט ביסס עליהם את מסקנתו.


על פסק הדין הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי קיבל את טענות המערער, בעל הטרקטור, וקבע כי המבטח ישלם. בית המשפט הדגיש בפסק הדין את ההלכה המוכרת שלפיה החובה והנטל להוכיח חריג לכיסוי ביטוחי רובצים על הטוען לאותו חריג, כלומר המבטח.


בית משפט השלום טעה, הסביר השופט יעקב שינמן: במקום להתמקד בשאלה אם הטרקטור היה תקין, תחילה היה על חברת הביטוח להוכיח את היפוכם של דברים, כלומר אם כלי הרכב היה תקול כפי שטענה.


שינמן מצא בתיק הערעור ראיות למכביר שיש בהן כדי ללמד על תקינות הטרקטור דווקא. בהתאם לראיות, זאת צריכה הייתה להיות הנחת המוצא, ועל "כלל" רבץ הנטל להוכיח אחרת, דבר שלא הצליחה לעשות.


בית המשפט: ספק לגבי תחולתו של חריג לכיסוי ביטוחי צריך לפעול לטובת המבוטח


המחוזי הצביע על שלושה טעמים עיקריים לכישלון הגרסה של "כלל". ראשית, עמדת המבטח סתרה את שנקבע בדו"ח החוקר מטעמה, מי שבדק את נסיבות האירוע וקבע במפורש שלא נמצאו ראיות המצביעות על מצב תחזוקתי לקוי של כלי הרכב טרם התאונה.


שנית, עלה מהמסמכים שהטרקטור עבר טסט כחמישה חודשים לפני התאונה, ולכן חזקה שהיה תקין. לדעת בית המשפט, "כלל" לא הוכיחה אחרת.


שלישית, המבטח לא הציג חוות דעת מומחה שלפיה הטרקטור היה תקול. שינמן הסביר כי בהיעדר קביעה ברורה של איש מקצוע נטול אינטרסים, לא ניתן היה להסתמך על עדויות מעורבים בתאונה שאמינותן מוטלת בספק.


בית המשפט הפנה להלכה המושרשת וציין כי כאשר בתיק מורכב שכזה, השופע ראיות סותרות, קיים ספק לגבי תחולתו של חריג לכיסוי ביטוחי, ספק זה צריך לפעול לטובת המבוטח. הערעור התקבל ו"כלל" חויבה לשלם למבוטח.


ע"א 7267-04-14