אם אדם אינו מותיר צוואה, לאחר מותו יעבור רכושו ליורשיו החוקיים, קרי אותם יורשים שקובע עבורו הדין. חוק הירושה מורה על חלוקת העיזבון כך שבן זוגו של המת מקבל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף. לגבי שאר העיזבון מקבל בן הזוג את מחציתו והילדים, צאצאיהם או הורי המוריש מקבלים את החצי השני בחלקים שווים.


אם המוריש מותיר אחריו רק בן זוג ואחים, בן הזוג יורש 2/3 והאחים 1/3, בחלקים שווים. אבל אם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון, בן הזוג יקבל את כל חלקו של המוריש באותה דירה.

 

אז למה צריך צוואה?


סדר הירושה שתיארנו הוא ברירת המחדל הקבועה בחוק. כאמור, זהו ההסדר שקבע המחוקק עבור כל אחד מאיתנו לגבי הדרך שבה יתחלק רכושנו לאחר מותנו. אך אם סדר זה אינו מקובל עלינו, הדרך היחידה לסטות ממנו היא הצוואה.


לשם מה בדרך כלל עורכים צוואה?


אם אדם רוצה תחילה לדאוג לבן זוגו, ולא לחלק את עזבונו בין בן הזוג לילדים, ניתן לעשות זאת בצוואה.


אם המוריש מצוי בקשר של ידועים בציבור, ולא קשר נישואין פורמליים, בן או בת זוגו עלולים להתקשות במימוש זכותם בעיזבון. אמנם חוק הירושה מכיר בזכויות בן הזוג הידוע בציבור, אך לשם כך תידרש הוכחה של קשר ידועים בציבור, ובמקרים שבהם קיימת מחלוקת על הירושה עם ילדי המוריש, הוכחת הקשר תהווה אתגר ותחייב ניהול הליך משפטי ארוך, מייגע ויקר. אם המוריש רוצה לחסוך עגמת נפש מבן זוגו הידוע בציבור, עליו לערוך צוואה.


אם מצבם הכלכלי של חלק מילדי המוריש טוב ושל אחרים פחות, והוא רוצה לדאוג דווקא לחלשים יותר, הדרך לעשות זאת היא הצוואה.


אם המוריש אינו רוצה לחלק את רכושו בין בת הזוג לילדים ומעדיף להוריש הכל לילדים, האמצעי המתאים לכך הוא הצוואה.


אם מי מיורשיו החוקיים של המוריש שקוע בחובות וברור כי הירושה תגיע לנושיו, הדרך למנוע זאת היא הצוואה.


אם ההורה המוריש צופה קרבות ירושה בין ילדיו או חושש שהיורשים לא יעשו שימוש נבון בנכסי העיזבון, זכותו למנות מנהל עיזבון ולהקנות לו סמכויות מפורשות לגבי ניהול הנכסים. ניתן לעשות זאת בצוואה. עוד הצוואה מאפשרת להתנות את זכות היורשים בנכסי העיזבון בתנאים מתנאים שונים, וגם בכך להשאיר שליטה מסוימת על גורל הרכוש.

 

מהי צוואה ערוכה כדין?


הדין מאפשר ארבע צורות של צוואה, אך המקובלת והמומלצת ביותר היא צוואה בפני עדים שנערכת על-ידי עורך דין. מפאת חשיבותו של מסמך הצוואה ומשמעויות שנודעות לטעויות חמורות בצוואות, כדאי להפקיד מלאכה זו בידי עורך דין מנוסה ומקצועי.


אלה הם התנאים הפורמליים העיקריים לתוקפה של צוואה בעדים:


- היות הצוואה מסמך שערוך בכתב;


- נושא תאריך וחתימת המצווה;


- על הצוואה להיות ערוכה בשפה שמובנת למצווה. אם אינו שולט בעברית, חובה לנסח את הצוואה בשפת המצווה ובצד זאת לערוך תרגום נוטריוני לעברית;


- בנוכחות שני עדים בגירים וכשרים, לאחר שהמצווה הצהיר בפני העדים שזוהי צוואתו;


- אישור העדים באותו מעמד בחתימת ידם שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.

 

תנאים מהותיים


בצד התנאים הפורמליים עומדים תנאים מהותיים למתן תוקף לצוואה. על המצווה להיות כשיר לפעולה המשפטית של עריכת צוואה. אין תוקף לצוואתו של קטין, של פסול דין ושל אדם שלא מסוגל להבחין בעת עריכת הצוואה בטיבה.


על עורך הדין לערוך תשאול קצר למצווה ולוודא שעל פני הדברים הוא אכן כשיר לערוך צוואה. אם לשמע התשובות מתעורר ספק בכשרות המצווה מסיבה כזו או אחרת (לדוגמה, רקע פסיכיאטרי, נטילת תרופות פסיכיאטריות, נטילת תכשירים חזקים במסגרת טיפול במחלות קשות ועוד), על עורך הדין לדרוש מהמצווה אישור רפואי לכך שאמנם הוא כשיר לערוך צוואה. מקום שמדובר באנשים מבוגרים, תמיד כדאי להצטייד באישור מרופא פסיכוגריאטר.


עוד אסור שזוכי הצוואה, מי שמוגדרים בצוואה כיורשים, ייטלו חלק בעריכתה. לדוגמה, אם הורה מבקש לערוך צוואה לטובת ילדיו, אסור שאותם ילדים ישתתפו באופן כזה או אחר בעריכתה, ובין השאר אסור שיהיו נוכחים בחדר עורך הדין בעת חתימתה וייטלו חלק כזה או אחר בניסוחה.


בנוסף חשוב לתשאל את המצווה לגבי היקף רכושו ולהסביר אילו נכסים אינם באים בגדר העיזבון. לדוגמה, זכויות ביטוח שונות, קופות גמל, פיצויי פיטורים ועוד - אלה נכסים שאינם נכללים בעיזבון וקיים לגביהם הסדר שונה להעברת זכויות. לכן חשוב להסביר זאת למצווה ולסייע לו, היכן שניתן, בעדכון פרטי המוטבים.

 

מאת עו"ד ארתור בלאייר שעוסק בדיני ירושה