מתי תכניות התחקיר חוצות את הגבול ומפרות פרטיות?

מהם ה"קווים האדומים" לשידור קטעים שהוקלטו במצלמה נסתרת בחדשות בטלוויזיה או באינטרנט? האם ההגנה הניתנת בסעיף 18(3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 ("בפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין") חלה או ראויה להתפרש גם על צילומי מצלמה נסתרת שנעשו בין דלת אמותיה של רשות היחיד?

סיפוק יצר המציצנות של הקהל הוא המתכון להצלחתן של תכניות ריאליטי כגון: האח הגדול או הישרדות והוא גם המנוע לכל תעשיית תכניות ומדורי הרכילות והפפראצי. בריאליטי המצולמים והמוקלטים הסכימו וביקשו להצטלם ולהיות מתועדים, ואף התחייבו מראש לאפשר עריכה ושידור של התכנים, לפי שיקול דעת ההפקה, גם כאשר בדיעבד מדובר בקטעים מביכים או בלתי נעימים (סובייקטיבית) לצפייה.

כך גם בתעשיית הרכילות מפורסמים צילומים והקלטות שנעשו כמעט תמיד ברשות הרבים, ותוך מזעור הפגיעה הפוטנציאלית בצנעת הפרט.
בעיתונות ה"רגילה והרצינית", ובערוצי החדשות השונים, הדגש בדרך כלל איננו סיפוק יצר המציצנות של הציבור אלא מסירת מידע בדוק, מאומת ואמין, או לחילופין מתן במה לדעות, בנושאים שיש בהם עניין ציבורי מובהק.

למרות הוראות חוק ברורות (חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981), שלצדן כללי האתיקה העיתונאית, לא אחת מיטשטשים הגבולות בין מותר ואסור בתחום העיתונאות המצולמת והמשודרת, ולעתים גם לסיקור עיתונאי "יבש" משתרבבים מאפיינים "צהובים" או מציצניים.

כתבת תחקיר מוצדקת או סיפוק יצר המציצנות? 

חדשות 10 ותוכנית התחקירים "המקור" חשפו ביום ג' האחרון, בתאריך 8/4/2014 כי כיום, לאחר חלוף כעשור שנים מעסקת שחרור אלחנן טננבאום משבי ארגון חיזבאללה וחקירתו בידי השב"כ והמשטרה בחשדות לעבירות חמורות, ולפגיעה באינטרסים ביטחוניים של המדינה, עולים סימני שאלה סביב דרך ניהול החקירה וקבלת ההחלטות בעניינו על ידי ראשי המערכת דאז.

בתכנית "המקור" מצאה ההפקה לנכון לעשות שימוש במשרד חקירות כד להסריט ולהקליט את אלחנן טננבאום במצלמה נסתרת, ללא ידיעתו, כאשר החוקרת התחזתה לנוסעת ששכרה אותו כנהג מונית לנסיעה בין עירונית.

בסוף התחקיר לא הוצגה תגובתו של טננבאום לדברים, גם לא למה שהוקלט והוסרט במצלמה הנסתרת, שהופעלה בזמן שהוא נהג ברכב כשהחוקרת ישבה במושב הנוסע לצדו.

גם בכתבת תחקיר אחרת ששודרה במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 10 בתאריך 27.3.2014, בנושא "מרכזי לידה טבעית", נעשה שימוש במצלמה נסתרת, בתוך בתיהם של מצולמים ללא ידיעתם והסכמתם. בכתבה זו צולמו והוקלטו בנפרד רופא ומיילדת, בבתיהם, כלומר: ברשות היחיד שלהם.

הן הרופא והן המיילדת הוצגו בכתבה כמפעילים של מרכזים פרטיים ובלתי מפוקחים ללידות, בהם מוענק שירות של סיוע וליווי רפואי ליולדות המעוניינות לעבור את תהליך הלידה מבלי להתאשפז בבתי החולים, במינימום התערבות רפואית ובמסגרת ביתית.

הן במקרהו של הרופא והן במקרה של המיילדת צילומי המצלמה הנסתרת התבצעו בתוך בתיהם במהלך פגישות שנעשו תחת סיפורי כיסוי, מבלי ליידע את המצולמים על דבר "כיכובם" המיועד בכתבה שתשודר בטלוויזיה (לפני או לאחר מעשה), ומבלי להעניק להם הזדמנות להגיב או לבחור להיחשף, אם רצונם בכך.

בכתבה על מרכזי הלידה הטבעית טושטשו פניהם של הרופא והמיילדת המצולמים ולא נחשפו שמותיהם או פרטים מזהים אחרים, למעט קולותיהם – שלא עוותו בשידור.

מהי משמעותה של פגיעה בפרטיות לפי החוק? 

הזכות לפרטיות נהנית לאחר חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ממעמד של זכות חוקתית. סעיף 7 (א') לחוק היסוד קובע כי 'כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו' וסעיף 7 (ב') קובע כי 'אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו'.

לצורך הקמתה של עילה פלילית או אזרחית לפי חוק הגנת הפרטיות יש לבחון האם נפגעה פרטיותו של אדם ללא הסכמתו.

סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מונה רשימה של פעולות הנחשבות כפגיעה בפרטיות, ובהן:

(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח;
(9) שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);

החוק והפסיקה קבעו מבחנים למצבים שבהם למרות שנעשתה פגיעה בפרטיות לא יעמיד הדבר עילה לתביעה פלילית או אזרחית כנגד הפוגע, כך למשל כאשר לא הייתה פגיעה של ממש.

נראה אפוא, כי מפעם בפעם חוטאים אמצעי התקשורת המשודרים ועוברים על איסורים אתיים וחוקיים, בהבאה לשידור של תכנים שהושגו תוך פגיעה בפרטיות – מבלי שהעניין הציבורי הגלום באייטם החדשותי יצדיק פגיעה זו.

האם ניתן להעביר לקהל מידע גם מבלי להפר את פרטיותם של המצולמים בסתר?

הפגיעה בפרטיותו של אלחנן טננבאום בעצם צילומו במצלמה נסתרת ללא ידיעתו לצורך השידור בתוכנית "המקור" על ידי חוקרת שהתחזתה לנוסעת במוניתו נעשתה ללא קשר למידע חדשותי רלוונטי, ולמעשה לא היה נגרע דבר מאיכותה של תוכנית "המקור" ומהעניין שעוררה, אילו היו נמנעים מלשלב בה צילומי מצלמה נסתרת של טננבאום שנעשו בעת שלא היה מוכן לכך.

כך גם הפגיעות בפרטיותם של הרופא המיילד והמיילדת ממרכזי הלידה הטבעית, שנעשתה בלי שום קשר להצגתם המרומזת כשרלטנים הפועלים בניגוד לדין ולאתיקה הרפואית.

עמדת משרד הבריאות המתנגדת לקיומם ולניהולם של מרכזי לידה טבעית, הייתה יכולה להגיע במידה לא פחותה של בהירות וחדות לצופי ערוץ 10, גם אלמלא נשלחו תחקירניות מצוידות במצלמות נסתרות לפגישות עם הרופא והמיילדת במרכזי הלידה שלהם, והפרו את זכותם לפרטיות בשם "הסיקור העיתונאי".

הנכונות והתמריצים של עורכי תחקירים חדשותיים לעשות שימוש בתוצרי מצלמות נסתרות או ב"סוכנים מדיחים ומסיתים", המושכים את המצולמים והמוקלטים בלשונם, גם כאשר המידע והערך החדשותי מושגים וניתנים להצגה מבלי לנקוט באמצעים אלה המפרים את פרטיותם של המצולמים, נובעים מתת אכיפה וממערכת משפטית שאיננה קשובה דיה לדקויות.

למען הגילוי הנאות, כותב מאמר זה מייצג את הרופא המיילד בתביעה כספית שהוגשה לבית המשפט נגד חברת חדשות 10 בע"מ בעקבות כתבת התחקיר מיום 27.3.2014