בית משפט השלום בחיפה דחה תביעת בנק כנגד ערב, אשר ערב להלוואה לחברו לעבודה במועדים הרלבנטיים.

 

לבקשת חברו למקום עבודתו באותה עת, חתם הנתבע כערב על הלוואה בסך של 60,000 ש"ח. אולם, לימים, החבר לא עמד בתשלומי ההלוואה ועל כן, הבנק תבע את הערב בגין ערבותו זו וביקש לחייבו בתשלומי יתרת ההלוואה בצירוף ריביות בנקאיות חריגות וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת לאחר שהגיש תביעה משפטית כנגד בעל החשבון וקבלת אישור על מיצוי הליכים מכב' רשם ההוצאה לפועל הנכבד, היות והמדובר בערב מוגן.

 

הבנק: הערב ידע והבין על מה הוא חותם

 

הבנק, בטענותיו העיקריות בבית המשפט, טען כי הערב חתם על כתב הערבות, ובעצם בחתימתו על כתב הערבות ידע והבין על מה הוא חותם והסכים לחתום על כתב הערבות, ואף יתירה מכך, קיבל את כל המידע וההסברים הנדרשים בטרם חתימתו על כתב הערבות.

 

הנתבע: הבנק לא עמד בחובת הגילוי הרחבה

 

מנגד, טען הנתבע טענות בדבר אי עמידת הבנק בחובת האמון וחובת הגילוי הרחבה כפי שאלו נקבעו הן בחוק הערבות, הן בחוק הבנקאות והן על פי מספר הלכות (הלכת מרטין, הלכת צבאח ונוספים) שנקבעו בסוגיה זו על ידי בית המשפט העליון.

 

בקצרה, בחוקים ובפסקי דין אלה נקבעו קריטריונים והורחבה חובות הגילוי והאמון וכן החובות שיש לבנק כלפי הערב, על מנת שיהא בפניו את כל הנתונים והעובדות בטרם חתימתו על כתב הערבות.

כמו כן, הועלו טענות בדבר חיובי ריביות שגויים ואי מתן משלוח מכתבי התראה.

 

בעניינו, מהות הלוואה בפועל ושימושיה היו שונים בתכלית ממטרת ההלוואה שהייתה ידועה לערב וגם מהמטרה "הרשומה" בכתב הערבות ואופן שימושיה.

 

ההלוואה כבר נפרעה באמצעות הלוואה אחרת

 

זאת ועוד, נטען על ידי הנתבע כי ההלוואה נשוא הערבות נפרעה באמצעות העמדת הלוואה מאוחרת להלוואה זו (ע"פ מטרת ההלוואה כפי שזו הייתה רשומה במסמכי ההלוואה), וכן נטען להלוואה נוספת אחת לפחות שגם היא הועמדה ללווה העיקרי לאחר מתן הערבות והעמדת ההלוואה נשוא הערבות וכתב התביעה, והבנק, הלכה למעשה, לא הביא כל הוכחה להפרכת טענה זו, בפרט לאור העובדה כי כל המידע קיים ברשותו, לרבות דפי החשבון.


ביהמ"ש: הבנק הפר את חובת האמון והגילוי כלפי הערב

 

בית המשפט הנכבד בפסק דינו דחה את תביעת הבנק כנגד הערב, בקובעו כי הבנק הפר את חובת האמון ואת חובת הגילוי הנדרשת מבנק כלפי ערב הן על פי חוק הערבות וחוק הבנקאות והן על פי ההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, תוך התייחסות למעמדו המיוחד של בנק, שהינו תאגיד בנקאי, ביחסו לערבים וצדדי ג' בעת קבלת ערבויות ומשכונות, תוך אי מסירת כל העובדות הצריכות והנדרשות לערב בטרם החתימה על כתב הערבות,שכן לא עלה בידו להוכיח את הפרטים והעובדות שנמסרו לנתבע (הערב) ובפרט מהותה ומטרותיה האמיתיות של הלוואה בזמן אמת, תוך שינוי גרסאות בין התצהיר שהוגש לבית המשפט ובין העדות בבית המשפט.

 

כמו כן, בית המשפט הנכבד התייחס בקצרה וקיבל את טענת הנתבע כי ההלוואה נשוא הערבות והתביעה נפרעה באמצעות הלוואה אחרת, עליה נתבע הלווה העיקרי, וכן בצירוף פיקדון מכספי הלוואה נשוא התובענה, ללא קבלת הסכמת הערב ואף ללא ידיעתו על כך, והבנק לא הפריך את עדותם של הנתבע והלווה העיקרי תוך העדר התייחסות להלוואה ופיקדון אלו.

 

בנוסף, חייב בית המשפט את הבנק לשלם לערב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.