עורך דין שלא משקיע מחשבה אודות הפרופיל של השופט הדן בתיק שלו כנראה עורך דין עצלן או שאותו עורך דין יוצא מתוך נקודת הנחה שגם השופט יראה כמוהו את הסיפור של הלקוח שלו.


כתוצאה מכך העורך דין מגיע בפני השופט ומספר לו סיפור חלקי וקטוע או נותן דגשים לא נכונים מתוך הנחה שהשופט רואה כמותו את הסיפור, מרגיש כמותו, חושב כמותו ומאמין כמותו שנעשה ללקוח שלו עוול.

 

לא מובן מאליו שהשופט רואה את המקרה כמו עורך הדין.


ברוב המקרים עורך הדין מגיע לבית המשפט כאשר הוא מאמין כי יש לו את ה טיעון המנצח ומבחינתו אין שום סיכוי שהשופט רואה אחרת את המקרה או יהיה כנגדו.


אבל צריך לזכור שטענה שמשכנעת את עורך הדין, לא בהכרח תשכנע את השופט. לפעמים עורך דין חושב שיש לו טיעון מצוין והוא מתחיל לשכנע את השופט אבל השופט חושב שלא מדובר בטיעון משמעותי ולכל היותר משני.


לכן במידה ועורך הדין לא יספר את הסיפור של הלקוח שלו באופן המותאם לשופט אזי השופט לא בקלות ישתכנע.

 

לעתים, אגב, המצב הוא דווקא להפך, עורך הדין טוען בכתב טענותיו או מול השופט טענה שנראית לאותו עורך דין טענה שולית או לא רלוונטית לתיק שלו, אבל דווקא טענה "שולית" זו נראית לשופט כטענה מכריע ומהותית לתיק והיא זו אשר תכריע את הכף בעיני בית המשפט. אבל העורך דין לא היה מודע לכך.

 

לפיכך, לפני שמתחילים בכלל להבין את עקרונות השכנוע בבית המשפט חשוב לזכור כי חלק מעבודת עורך הדין הנה לערוך מחקר איכותי ביחס לשופט, להכיר את פרופיל האישיות שלו, מה מניע אותו ואיך הוא חושב, מה הערכים והדעות הקדומות שלו, וזאת בכדי לקבל החלטה מושכלת, כיצד להציג את סיפורו של הלקוח על הצד הטוב ביותר והאמין ביותר כדי שהשופט ישתכנע ולא בהכרח עורך הדין.

 

לאחר שעורך הדין מכין את התיק המשפטי לקראת הדיון בבית המשפט, אבל לא בדק מי השופט שדן בעניין שלו, ולאחר שמתחיל המשפט והשופט אומר את דעתו השונה שהיא בניגוד גמור לדעתו של עורך הדין אזי עורך הדין חש תסכול עמוק ומאמין שהשופט "נוקם" בו או שמדובר בשופט לא חכם במיוחד.


אבל אם עורך הדין היה מכין את הגרסה של הלקוח שלו כראוי ובאופן מותאם עבור השופט אזי הכל היה נראה אחרת מבחינתו בבית המשפט.