שמתי לב כי שלעתים קרובות הוויכוח או הניסיון לשכנע את האחר נתפס בעיני אנשים רבים כדבר שלילי. כתוצאה מכך עורכי דין נמנעים לעתים להביע את עמדתם כנגד עמדתו של השופט - בו בזמן שיש להם חובה לעשות כן למען הלקוח שלהם.

 

כתוצאה מהתפיסה השלילית שיש לאנשים וויכוח או שכנוע, יוצא שהרבה פעמים עורכי דין מעדיפים להסכים עם עמדת השופט כאשר היא בניגוד מוחלט לאינטרס של הלקוח שלהם, מבלי להתווכח ונסות להגן את עמדתם שהיא לטובת הלקוח שלהם.


חשוב לזכור שהאינטרס העיקרי של עו"ד זה לשמור ולהגן ככל שניתן על הזכויות של הלקוח שלו ולעשות כל מה שצריך באולם בית המשפט כדי שזה יקרה. מצד שני האינטרס של השופט בחלק נכבד מהפעמים זה לנהל את התיק במהירות ויעילות ולעיתים זה פוגע באינטרס של הלקוח של העו"ד.

 

אנשים רבים מפחדים לטעון ולשכנע את הזולת כי בעבר זה הביא להם רק צרות. עורכי דין זוכרים כיצד השופט צעק עליהם בעבר כי הם התווכחו אתו ולכן הם מפחדים לעשות זאת שוב. אנשים בכלל מפחדים שאחרים ילגלגו עליהם או יקטלו אותם כאשר הם מביעים את עמדתם ודעתם. יש אנשים שזוכרים איך אחרי הוויכוח האישה שלהם לא דיברה איתם יומיים ובכלל בכל המקרים בעבר הם גם לא ממש הצליחו לשכנע את הזולת אז למה לנסות שוב זה הרי יגרום להם גם הפעם ריב או לגלוג או זלזול מהצד השני או יגרום למצב להיות לא נעים.

לעתים עורכי דין לא רוצים להביע את עמדתם ולהתווכח בניגוד לדעתו של השופט שמא אולי הם ירגיזו את השופט או שאולי השופט יחשוב שהם טיפשים או שהם לא מבינים את החוק כראוי, והרי אותם עורכי דין לא רוצים שהשופט יחשוב עליהם בצורה כזו שמא השופט יפסוק לרעתם ויחייב אותנו בהוצאות המשפט על חוצפתם שבכלל חשבו להביע את עמדת הלקוח שלהם.

 

יש גם עורכי דין שלא רוצים לעשות טעויות ולכן בפועל הם לא עושים כלום ומעדיפים לשתוק וגם במידה והשופט טועה, לדעתם, הם לא עושים עם זה כלום ולא מנסים לשכנע את השופט שיש טעות מתוך הנחה של אותם עורכי דין שרע לא יצא להם אם הם לא יגידו כלום לשופט.


השאלה הנשאלת מדוע אנשים בכלל לא מרגישים חופשי להתווכח והביע את עמדתם? מדוע אנשים לא חושבים שדעתם שווה שתאמר ותשפיע על הזולת?

 

הכל מתחיל בכך שההורים, מורים, רבנים, המדינה או כל גוף שחושב שהוא מעלינו- מנסה כל הזמן לחנך אותנו להימנע מוויכוח כי זה משהו שלילי אולי אנחנו נרגיז משהו או אולי אנחנו נצא טיפשים ובכלל מהנסיון שלנו אנחנו נוטים להאמין שעדיף להיות כמו כולם, ולהתנהג כמו כולם וללכת בשביל עם כולם.

 

בסופו של דבר אנשים מתחילים לעמוד על דעתם ולהתווכח כי משהו מציק להם. כי הם חושבים שנעשה להם או לקרובים שלהם עוול והם מאמינים שהם יכולים לתקן את המצב.

 

תהליך הוויכוח מתחיל מתוכנו ובנו כאשר אנחנו מרגישים לא נח עם עניין מסוים.

 

כתוצאה מהרגשה זו אנחנו רוצים לשנות את המצב ולהשיג דברים טובים יותר עבורנו או עבור אחרים.

 

אנחנו מתווכחים ונלחמים על עמדתנו כי אנחנו מאמינים כי זה יעשה לנו ולאחרים יותר טוב.


לאחר שאותו גוף גדול או אנשים שחושבים שהם מעלינו כבר ניסו לחנך אותנו לא להתווכח נוצר מצב שחוסר הרצון של אנשים להתווכח ולהביע את עמדתם נובע מכך שרוב האנשים רואים את עצמם כקלי ערך, ללא תועלת, נטולי יראת כבוד לעצמם ולייחודיות המושלמת שלהם וחסרי ביטחון.


אדם אומר לעצמו אם אני חסר ביטחון ואני מרגיש קל ערך גם בעניי אז שגם דעתי היא קלת ערך והמטרות שלי הם גם קלות ערך ולא משמעותיות ולכן לא שווה להילחם עבורם ולשכנע את הזולת.


אם אני קל ערך וחסר ביטחון אני לא רוצה להביע את עמדתי כדי לא לעצבן אחרים או כדי שאחרים לא ילגלגו עלי ושמא אהרוס גם את הביטחון הקטן והשברירי שנותר לי.

 

עם השנים אותם אנשים חדלו להתמקד בזיהוי הייחודיות שלהם ותחת זה התמקדו בחיקוי הרושם והסגנון של הזולת מתוך הנחנה מוטעית כי מה שהצליח לאחרים כנראה יצליח גם לנו.

 

נאמר לנו לא פעם , בין היתר באמצעות תרבות הפרסומות בטלוויזיה ובאינטרנט ובין על ידי רבנים ומורים, שאם נוכל להיראות כמו אחרים או להתנהג כמו אחרים אולי נוכל להצליח בחיים שלנו. אבל לא שמנו לב שכמחקים אנחנו מעצם ההגדרה הופכים לזיוף וכידוע זיוף הוא חסר ערך.


הרגשת חוסר ערך לא מוביל אותנו לפעול ממקומות של עוצמה ואם אין לנו מקורות של עוצמה אז לא נתחיל בכלל לשכנע אחרים

 

זיוף לא מצליח לשכנע אף אחד לאומת זאת לדבר המקורי והאמיתי יש את העוצמה שלו. וזה העניין מתחת לכל השכבות של החינוך שקיבלנו והזיוף שהדביקו לנו יש לנו בפנים גרעין של משהו עוצמתי ומקורי, איזו דרך ייחודית רק לנו.

 

כאשר הטיעון שלי בבית המשפט מתחיל מתוכי, כשהטיעון שלי נובע מהסמכות שיש לי הרי שהטיעון עתיד להיות ייחודי מכל הטיעונים המזויפים האחרים שכן בסופו של יום יש לכל אחד מאתנו את הייחודיות שלו גם אם הוא לא עושה בה שימוש.

 

כדי להגיע לייחודיות שלנו צריך ראשית להשתחרר, צריך להאמין בעצמנו צריך לתת לעצמנו רשות וזה למעשה תחילתו של הטיעון המנצח.

אבל כיצד יוצרים טיעון הנובע מהסמכות שלנו או במילים אחרות כיצד עורך דין שמייצג את הלקוח שלו שנגרם לו עוול על ידי אדם אחר מצליח ליצור טיעון מנצח וייחודי מלא עוצמה שהשופט לא יכול להתעלם ממנו?

 

אם היו מאשימים אותך ברצח של אדם ואתה יודע בוודאות כי מעולם לא ראית אדם זה ובטח שמעולם לא רצחת אותו ואתה צריך לשכנע את איזה שופט אובייקטיבי בחדר שלו בחמש דקות כי לא אתה רצחת את אותו אדם אבל התנאי הוא שלאחר אותם חמש דקות היה על השופט האובייקטיבי להכריע האם להוציא אותך להורג או לא.

 

במצב זה אני בטוח שלא תהנהן בנימוס ותסכים לכל מה שהשופט אומר או שרק תדבר במילים גבוהות אלא זה לא משנה מה תלבש ובאיזה מילים תשתמש אתה הרי תביע את עמדתך ותנסה לשכנע את השופט בעוצמה ולהט ותיתן את כל מה שיש לך כולל אולי בכי, צעקות וכעס כדי לשכנע את השופט.