מה משפיע על השופט בבית המשפט?

לכל אחד מאיתנו יש דעות קדומות כמעט בכל נושא שחשוב לנו, בין שאנחנו מודעים אליהם ובין שאנחנו לא מודעים אליהם. הדעות הקדומות הם חלק ממבנה האישיות שלנו וממערכת קבלת ההחלטות.

במידה ושאולים את דעתנו בנושא מסוים, לדוגמה בפוליטיקה "למי אתה מתכוון להצביע בבחירות הקרובות?", ככל הנראה יש לנו דעה קדומה מוצקה על מפלגת "מרץ", או על מפלגת הבית היהודי" או "הליכוד". כשאנחנו נשאלים למי נצביע בבחירות אנחנו לא מתחילים לחשוב ולנתח שוב לעומק מה דעתנו בנושא אלא יש לנו כבר דעה קדומה ובהתאם לה אנחנו עונים למי נצביע או למי לא נצביע. כמובן שיהיו מפלגות שלא יהיו לנו עליהם דעה קדומה מוצקה ולכן אנחנו נתלבט לגביהם.

 
יש אנשים שחושבים שכל השמאלנים הם... ואחרים חושבים שכל הימניים הם... ויש שחושבים שאנשים עניים הם אנשים... ועורכי דין הם אנשים... וככה זה לגבי הרבה נושאים.

בדרך כלל הדעה הקדומה שלנו ניתנת על פי חוויותינו בעבר והיסטוריה האישית שנוצרה במהלך החיים שלנו.

גם לשופטים יש דעה קדומה בעניינים מסוימים. לדוגמה יש שופטים שיש להם דעה קדומה לגבי אופן התנהלות חברות הביטוח ולדעתם חברות הביטוח מנצלות את הכוח שלהם ומתנהגות בחוסר הגינות כלפי האזרח הקטן ומשלמות לו פיצויים נמוכים מידי... ומאידך יש שופטים שיש להם דעה קדומה שדווקא האזרח הקטן הוא זה שפועל כדי להוציא כסף בערמה מחברות הביטוח...

עורכי דין צריכים להיות מודעים לדעה הקדומה הרלוונטית של השופט ולהכיר אותה ולדעת כיצד לטעון בפניו את הטיעונים שלהם.

אין ספק כי דעה קדומה בנושא מסוים נועלת את המוח. שום דבר אינו נכנס ושום דבר אמיתי אינו יוצא בגלל שהאדם חושב על פי התבנית של הדעה הקדומה. כך לדוגמה אזרח שהוא פעיל ימני "קיצוני" שגר בשומרון גם אם תתחיל לשכנע אותו בטיעונים המבריקים ביותר על כך שדרכו הפוליטית אינה נכונה אלא הוא צריך לפעול ולחשוב בהתאם לעקרונות של תנועת "שלום עכשיו", ברור לכולם שהדעה הקדומה שלו נועלת לו את המוח ולא משנה מה נעשה לעולם לא נצליח לשכנע אותו אפילו שיבין את העקרונות של "שלום עכשיו".

אם כן המסקנה היא שיכול להיות שהשופט שומע את הטיעון הכי מבריק של עורך דין ואפילו מתרשם מכך שמדובר בעו"ד המבריק ביותר בארץ וייתכן גם שאפילו שהשופט מבין בראש שלו את ההיגיון של הטיעון המבריק של העו"ד אבל בסופו של יום ההיגיון של הטיעון של אותו עו"ד אינו מעלה או מוריד דבר מבחינת החלטת השופט כי יש לשופט דעה קדומה בנושא וכל מידע או טיעון שהעו"ד מעלה השופט מעבד זאת באופן שונה בהתאם לדעות הקדומות שלו.

דוגמה נוספת לתוצאה של דעה קדומה - אדם שטופל במהלך החיים שלו אצל שלושה עורכי דין בנושאים שונים ולאור ניסיונו האישי אותם שלושת עורכי הדין עשו עבודה רעה ובסוף רק רצו את הכסף שלו בלי תמורה.

אם ישאל את אותו אדם באופו כללי בשיחת סלון מה הוא חושב על כל עורכי הדין הוא יגיד לך, ככל הנראה, שכל עורכי הדין גנבים ורק רוצים את הכסף שלו. גם אם תסביר לאותו אדם באופן הגיוני ורציונלי שיש הרבה סוגי עורכי דין וחלקם אף הגונים מאוד אז יכול להיות שברמה השכלית וכלפי חוץ אותו אדם יסכים אתך שיש גם עו"ד הגונים. אבל אנחנו יודעים שאם היו שואלים את דעתו של אותו אדם מה "באמת" הוא חושב הרי שהוא עדיין יחזור ויגיד לך שעורכי הדין הם גנבים שרוצים את הכסף שלו בלי תמורה כי זו הדעה הקדומה שלו שמתבססת על חווייתו האישית בעבר.

לאחר שגילינו שיש לשופט דעה קדומה כמעט בכל נושא רלוונטי במשפט הרי ברור לכל כי ההתמודדות עם דעה קדומה בטיעון ישיר כמוה כמו לנסות להסביר לאבנים כי 1+1=2. כל מה שתטען כנגד הדעה הקדומה של השופט לא יזיז כלום בקבלת ההחלטות שלו גם אם השופט לא יראה זאת במהלך המשפט כי הוא מתחייב לא להביע דעה מוקדמת.

מסקנה: כאשר עו"ד עומד לשכנע שופט עליו לנסות להכיר מראש את הדעות הקדומות שלו בעניין העיקרי שהוא מגיע אליו ושבעניין זה יוכרע התיק ואז להתנהג בזהירות שכן לא כל טיעון יכול להצליח לשכנע כל שופט ויש טיעון שצריך לדעת להציגו אחרת בפני כל שופט ושופט כדי לשכנעו.

אני רואה לא מעט עורכי דין שטוענים בפני השופט כנגד הדעה הקדומה שלהם, הם לא מפסיקים לנסות ולשכנע את השופט כי הם באמת ובתמים מאמינים בטיעון המעולה שלהם עד שהשופט נמאס לו וצועק עליהם כי זה לא רלוונטי עבורו.

כאן הנקודה אולי הכי חשובה שעל עו"ד לדעת - הדעה הקדומה החזקה ביותר אצל כל אדם, כולל שופט, זה האינטרס האישי שלו.

לכן שום טיעון מנצח לא יצליח בבית המשפט כאשר השופט חושב שהאינטרס האישי שלו מוטל על כף המאזניים. שאני מדבר על אינטרס אישי זה יכול להיות הכבוד של של השופט, ראיית הצדק שלו, המוניטין שלו, קיצור וזירוז הליכים בבית המשפט המביאים לנוחיות שלו בעבודתו וכדומה.

מהניסיון שלי האינטרס העיקרי של השופט זה שיהיה לו כמה שפחות עבודה בסוף היום, היינו שהשולחן שלו יהיה "נקי" ולכן הרבה פעמים השופט יחליט החלטות שאין בהם גרם של צדק כדי להפחית מכמות העבודה שלו ואז גם יצדיק זאת בנימוקים פרוצדורליים... או שהשופט ימליץ לצדדים לעשות פשרה באמצעות כך שהשופט מפחיד אותם.

לכן המסקנה היא שצריך ללמוד, ככל שניתן, מה הדעות הקדומות של השופט, כיצד הוא חושב, מאיזה סביבה השופט מגיע, מה המקורות שלו ועל פי זה להכין את הטיעון המנצח.