כיצד מגלים אילו דעות קדומות משפיעות על השופט במתן פסק הדין?

לכל אדם יש דעות קדומות בנושאים מהותיים שמשפיעות על קבלת ההחלטות שלו. לפעמים אנשים מודעים לדעות הקדומות שלהם ולפעמים הם לא.

כאשר מגיעים לדיון אצל השופט שני עורכי דין וכל אחד מהם מספר לשופט את הסיפור של הלקוח שלו וכל עורך דין מציג בפני השופט את הראיות והטענות העובדתיות המתאימות לסיפור שלו, הרי בסופו של ההליך המשפטי השופט קובע כי רק סיפור אחד אמין בעניו ונותן פסק דין לטובתו.

אם כן החלטתו של השופט לפסוק לטובת אחד מהצדדים נובעת בשל החלטתו של השופט לאחר ששמע את 2 הצדדים. החלטתו של השופט כפי שנראה מושפעת מגורמים רבים ובין היתר מהדעה הקדומה הרלוונטית שיש לו בנושא שבו הצדדים הגיעו אליו לדון.

אנשים מחליטים, בין היתר, בהתאם לדעות הקדומות שיש להם באופן אוטומטי וכך גם שופטים.

לפעמים עורך דין מגיע לבית המשפט ואין לו זמן לברר לפני הדיון את מהן הדעות הקדומות הרלוונטיות של השופט, לפעמים עורך דין לא מצליח למצוא או להבין מהם הדעות הקדומות שיש השופט.

נשאלת השאלה מה צריך לעשות עורך דין כאשר הוא עומד מול שופט ואין לו מושג מה דעתו בנושא מסוים שיכול להשפיע על התיק שלו?

למשל האם השופט הנ"ל פוסק פיצויים גבוהים או נמוכים לטובת האזרח הקטן כנגד חברת הביטוח? האם השופט חושב שכל מי שטוען לזיוף על השיק שלו מנסה רק להתחמק מתשלום או לא?

אם כן כיצד מגלים דעות קדמות רלוונטיות, אינטרסים ואופן חשיבה של שופטים או של אנשים פרטיים ללא הכנה מוקדמת?

התשובה היא באמצעות הקשבה! להקשבה אני מתכוון לא רק שמיעה פסיבית אלא הקשבה אקטיבית של השופט, ניתוח והבנה לעומק של מה שנאמר. הקשבה היא לא רק מה שהשופט מעיר בדיון שאתה מנהל מולו אלא גם הערותיו של השופט בדיונים של עורכי דין אחרים שמופיעים לפני הדיון שלך.

לאחר ניסיון של שנים בבית המשפט אין לי ספק שאחד הכישורים החיוניים מאוד באמנות הוויכוח זה היכולת להקשיב. להקשיב למה שאומר הצד השני ולמה שאומר השופט ובמיוחד למה שהם לא אומרים!

הקשבה היא היכולת לשמוע מה אנשים אומרים או מה הם לא אומרים להבדיל מהמילים היוצאות מפיהם ואז כתוצאה מכך לנקוט פעולות בהתאם (או לא לנקוט פעולה).

אחת הבעיות הגדולות של עורכי הדין זה שהם באים עם טענות מוכנות מראש ובהזדמנות הראשונה שלהם שהם מול השופט הם מתנהגים כמו מכונת ירייה ויורים את כל הטענות שלהם מבלי להקשיב לאף אחד. השופט שואל אותם שאלה אבל עורכי הדין עונים את תשובה שאינה קשורה כי הם חושבים שזה חשוב להם. מי שקובע מה חושב זה השופט כי הוא נותן את פסק הדין.

מצד שני קרה לא מעט פעמים שהגעתי לבית המשפט כאשר היו לי בראש טענות שתכננתי להעלות בפני השופט אבל אחרי שהקשבתי לדבריו של השופט הבנתי שאני לא יכול ללכת עם קו המחשבה והטיעונים הקודמים שלי. זה יכול להיות, בין היתר, כי השופט לא העניק לטיעונים הישנים שלי הרבה משמעות ומשקל כי לשופט היה קו מחשבה אחר וכידוע השופט פוסק על פי קו המחשבה שלו ולא שלי...

לפעמים כשעמדתי מול שופט ראיתי את הצד השני צורח את טענותיו כמו תרנגול עצבני המובל לשחיטה ואילו אני רק הקשבתי לתגובות והערות של השופט או לשפת הגוף שלו, ואז הבנתי בדיוק מה מפריע לשופט בעמדת הצד השני ומה הדעה הקדומה של השופט ומזה הבנתי מה היתרון שלי על הצד השני ואילו טיעונים ישפיעו על השופט ואז טענתי בפניו שת טענותיי בהצלחה.

עו"ד לא צריכים לדקלם באופן סתמי את הטענות שהם הכינו מראש אם הם מבינים, תוך כדי דיון, שיש טענות אחרות שמשכנעות יותר את השופט לאור הדעות הקדומות שלו.

דוגמה להקשבה למה שלא נאמר: פעמים רבות כאשר אני חוקר עד ושואל אותו שאלה הוא עונה לי "אינני יודע". לפעמים התשובה של העד "לא יודע" היא שהעד שאני באמת לא יודע את התשובה אבל לפעמים תשובתו של העד "לא יודע" אומרת לי שהעד יודע משהו אבל הוא לא רוצה להיכנס איתי לנושא המדובר ולכן אני מנסה להיכנס לנושא ולחקור אותו לעומק כדי להוציא ממנו עוד מידע על מה שהוא לכאורה "לא יודע".