למה יש סטיגמה על חלק מעורכי הדין שהם שקרנים?

מדוע אנשים חושבים שרוב הפוליטיקאים שקרנים? מהסיבה שאנשים חושבים שחלק מעורכי דין לא אמינים. אז מה התשובה לכך? הנוסחה לניצחון של עורך דין בבית משפט היא פשוטה ביותר: העורך דין שמצליח לשכנע את השופט הוא המנצח. אז כיצד מצליחים לשכנע את השופט? כדי שהשופט ישתכנע ויאמין לעמדה ולטענות שלנו אנחנו צריכים קודם להיות אמינים.

אז מדוע יש סטיגמה על עורכי דין שהם לא אמינים?

כל עורך דין יכול להיות אמין אבל לשם כך עליו להסתכן ולומר את האמת, בעיקר על עצמו. לאמת יש כוח אדיר, כוח מנצח, קשה לעמוד מול האמת.

לא כל עורכי הדין מוכנים לומר את האמת אם היא לא מתאימה לסיפור שלהם ולכן הם נאלצים לעתים לשקר או "לעגל" את הפינות של האמת.

עורך דין יכול להיות הנואם הגדול ביותר, עם מוח חריף, בקי בכל התעלולים בבית המשפט, נראה כמו מליון דולר עם חליפה מפוספסת ושעון קרטייה מזהב אבל אם השופט חושב שהוא לא אמין אלא שקרן ותחמן הרי שאותו עורך דין יכול לדבר אל העצים ואל האבנים באתה מידה והשופט לא יאמין לו.

הרי לא פעם שמענו פוליטיקאי מפורסם או ראש ממשלה מדבר יפה ומרשים באיזה מסיבת עיתונאים אבל בסופו של דבר לא האמנו לאף מילה שיצאה מפיו. המילים שלו נכנסו מאוזן אחת ויצאו מאוזן שנייה. כולנו זיהינו שהוא לא אמין בקלות. גם שופט מזהה בקלות עורכי דין לא אמינים.

תפקידם הגדול של שופטים הנו לשמוע כל יום סיפורים של הרבה מאוד עורכי דין ובסופו של דבר על השופטים לפסוק לטובת אחד הצדדים.
השופטים יושבים כל היום בכס המשפט ושומעים סיפורים וטענות משפטיות ע"י עורכי דין בעד ונגד זה טוען אני הצדיק וזה טוען שהוא הצדיק ובסופו של דבר השופטים צריכים לקבוע מי הצדיק "האמיתי".

השופטים הופכים להיות מומחים ל"סיפורים אמינים" ולכן כל סימן קטן או פרט שנעשה או נאמר ע"י עורך הדין שאינו מתקבל כאמין ע"י השופט (אם במודע ואם לא במודע) מדליק נורה אדומה אצל השופט וממעיט באמינות הסיפור שלו.

מסיבה שאינה מובנת עורכי דין רבים מאמינים שעדיף להם להיות מתוחכמים ולשחק "משחקים" או לעשות "הצגות" ואף לשקר בגלוי כדי שהשופט "יקנה" את הסיפור שלהם מתוך תקווה שהשופט לא ישים לב לפגמים ולחוסר האמינות של הסיפור שלהם שהם ניסו להסתיר.

מבחינת אותם עורכי דין זוהי הדרך לניצחון בבית המשפט.

הצעד הראשון בטיעון מנצח ואמין זה לנטוש את המשחקים והפסיק לנסות "לסבן" את בית המשפט. לטכניקה של ההופעה בבית המשפט אין כמעט כל קשר לאמינות.

כאשר עורך דין מנסה "לעבוד" על בית משפט אפילו באמצעות דרכים מתוחכמות הוא צריך להבין היטב כי רוב השופטים לא יקנו את "המשחקים" שלו ודבר שני הוא עלול לאבד את הכלי החשוב ביותר שלו שזה האמינות.

עורך דין הרהוט והחלקלק ביותר אינו מסוגל להטעות את השופט לפחות לא לזמן רב. אפשר להונות את השופט מעט בשיחה של כמה דקות או בבקשה קצרה אבל גלאי האמינות של השופט ישדרו בסופו של דבר מסר כי מה שנאמר על ידי העו"ד אינו אמת ובשלב זה העורך דין מפסיד את הוויכח והטיעון שלו בבית המשפט. אפשר כמובן להשיג אמינות זמנית ע"י התנהגות אמינה אבל לא לאורך זמן רב כדי להיות אמין צריך פשוט להיות אמין לא יותר ולא פחות.

חלק מהותי באמינות של עורך דין זה הנכונות שלהם לחשוף את הרגשות. כאשר עורכי דין חושף את רגשותיו לא ניתן להתעלם מכך, זה משכנע, זה אמתי, זה גורם לשופט להרגיש משהו, אפילו להזדהות עם עורך הדין.

אם העורך דין מרגיש זעם על הצד השני שלא פעל כנדרש לא מספיק שהוערך דין רק "יצהיר" על כך בבית המשפט באופן קר ללא כל רגש אלא שיחשוף את הרגשות שלו בפני השופט וכך לא יהיה ניתן להתעלם מהם.