כיצד עורך דין יתמודד עם נקודות החולשה בטיעון שלו?

כאשר מגיע לקוח למשרדו של עורך דין לצורך קבלת ייצוג בבית המשפט משפטי, הראשון העורך דין מקשיב ללקוח ומנסה להבין את הגרסה שלו. רק לאחר מכן מתחיל העורך דין לבנות את האסטרטגיה והחשיבה הטקטית שלדעתו תנצח עבור הלקוח בבית המשפט.

עורך דין טוב לא יכול להתחיל לפעול בתיק המשפטי לפני שהוא בכלל מבין את מה באמת קרה ללקוח שלו, מה "הסיפור" שלו ומהם הבעיות המשפטיות, הסיכונים והסיכויים, מהם החולשות והחוזקות ורק אז לגבש כיוון חשיבה, לבנות ולעצב כראוי את הסיפור ואסטרטגית מתאימה עבור הלקוח עבור ניצחון בבית המשפט.

הרי אין כמעט תיק שמגיע לבית המשפט שאין בו גם נקודות חולשה או נקודות תורפה שעל העורך דין להתמודד אתם ברצינות. לעתים עורך הדין שמייצג את הלקוח כבר השתכנע בכך שהלקוח שלו צודק עד שכל החולשות ונקודות התורפה של הלקוח שלו נראות לו פתאום זניחות ולא רציניות, אבל שמגיעים לבית המשפט מתברר שדווקא אצל השופט שנותן את פסק הדין לא מדובר בנקודות זניחות אלה נקודות מהותיות שיש לתת עליהם את הדעת והמשקל.

עורכי דין לא צריכים "להתאהב" בקלות בסיפור של הלקוח שלהם ובכלל עורך דין שעושה כך רק משלה את הלקוח שלו שהם בדרך הישירה לניצחון בבית המשפט אבל בזמן אמת כאשר השופט שואל את העורך דין מספר שאלות מורכבות יכול להיות שהכול יתפוצץ ללקוח בפרצוף.

לכן חשוב להבין כי הכנה של התיק המשפטי מהותית לצורך הניצחון בבית המשפט וחלק מהמוכנות של עורכי דין זה להיות מודעים וערוכים גם לכל נקודות החולשה בגרסה של הלקוח שלהם ולדעת כיצד להתמודד אתם כראוי.

מהי הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם נקודות החולשה?

האם להתעלם מהן? האם להכין תשובה למקרה הצורך ולמקרה חירום אם משהו יעלה את נקודות התורפה? האם להודות באופן ישיר ובלי להתחכם?

יש הרבה מאוד עורכי דין שמעדיפים דווקא להסתיר ולהחביא עד כמה שניתן את נקודות התורפה של הלקוחות שלהם בהנחה שאולי השופט או הצד השני לא ישים לב לכך. אבל במקרה השופט או הצד השני כן יעלו את אותם נקודות חולשה (וכמעט תמיד מעלים...) לא יהיה מנוס בפני העורך דין אלא לתרץ תירוצים לא רציניים או להודות בחולשות.

מניסיוני זה לא יהיה חכם מצד העו"ד להסתיר את נקודות התורפה בטיעון של הלקוח שלו, שכן הגרסה של הלקוח היא כמעט לעולם לא שחור או לבן אלא אפור ושם יש גם יתרונות אבל גם חסרונות.

כאשר עורך דין חושף את נקודת התורפה בטיעון שלו כבר בהתחלה בלי לנסות להסתיר אזי צעד זה מעניק לאותו עורך דין את האפשרות לחשוף את נקודות התורפה שלו באור טוב יותר וכחלק מסיפור שהוא בנה מאשר שהצד השני יחשוף את אותם נקודות תורפה אבל בצורה הקודרת ביותר שניתן וכחלק מהסיפור שלו שהצד השני הוא לא צודק.

ברור שגם הצד השני התכונן היטב לדיון בבית המשפט, והוא לבטח יודע מהם נקודות החוזקה של הלקוח שלו. בדרך כלל נקודות החוזקה של צד אחד הם נקודות החולשה של הצד השני.

הודעה בנקודת החולשה מצד העו"ד לא רק שמעניקה לו אמינות אלא גם מונעת מהיריב "לרדת" עליו יותר מידי בעניין זה וגם לטעון שאותו עו"ד הסתיר בכוונה את העניין בחוסר תום לב. החוכמה היא לבנות את הסיפור של הלקוח שלנו באופן כזה שהשופט יבין ויזדהה את נקודות החולשה ויראה אותם כחלק מהסיפור האנושי של הלקוח.

האסטרטגיה הנכונה היא להעדיף לעמוד בפני השופט ולהודות בנקודת התורפה מיד בהתחלה, כחלק מהסיפור הכולל שלנו, ולנסות להסביר את נקודת החולשה באור טוב יותר מאשר להסתיר את נקודת התורפה ואז כאשר הצד השני יקום וידבר ויחשוף בפני השופט את נקודת החולשה הוא רק יעצים לאין שיעור את נקודות התורפה וכל מה שהעו"ד יגיד אחר כך יישמע כמו תירוץ עלוב ושופטים לא אוהבים תירוצים.

ההודעה מצד עורך הדין בחולשה טובה הן כדי ליצור אמינות מצד עורך הדין והן כדי להוציא את העוקץ מהטיעון של הצד השני. תחשבו על זה ככל הנראה עורך דין של הצד השני הכין נאום שלם על נקודת החולשה שלכם והוא מתכוון "לחפור" על כך במשך חצי דיון לשופט ואז על העורך דין לעשות מהלך חכם ולהודות ראשונים בפני השופט על בהתחלה בנקודת החולשה ולהסביר ממה הם נובעות ומה הנסיבות לכך ולעתים אפשר להפוך אותם לנקודות חוזקה.

מה שיוצא הוא שלצד השני אין לו הרבה יותר מה להגיד כי אתם כבר אמרתם הכל וגם אם הוא יתחיל לנאום על נקודות החולשה שלכם אזי השופט יפסיק אותו כי השופט כבר מודע לכך.

הודעה על החולשה מצד העו"ד לעולם לא תזיק לו כמו שיזיק לו גילוי הנעשה על ידי היריב שלו. שופט יכול לסלוח על חטא שחטא הלקוח שלנו אבל שופט לא יסלח על חטא שחטאנו וניסינו להסתיר מפניו.