בתיק תאונת דרכים שבו נגרמו נזקי גוף משמעותיים, נסב חלק ניכר מהדיון על שאלת נכותו של הנפגע.


תקנה 8(א) לתקנות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, קובעת כי:

 

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית."

 

רבים סבורים כי בכך נסתם הגולל על האפשרויות העומדות בפני נפגע תאונת דרכים, שנגרמה לו נכות קשה, להוכיח את נכותו באמצעות חוות דעת מטעמו – האמנם?

 

לאחרונה ייצג משרדנו נפגע תאונת דרכים שעבר תאונת דרכים קשה ונגרמה לו נכות קשה ורב מערכתית בעיקר בגפיו התחתונות.

 

התיעוד הרפואי הועבר, כמקובל, אל מומחי ביהמ"ש, בתחומים אורתופדיה, כלי דם ועיניים, אשר קבעו נכויות רפואיות.

 

התובע לא הסתפק בכך וביקש מביהמ"ש כי ימנה לו מומחה בתחום השיקום.

 

מומחה שיקום מחווה דעתו במגוון תחומים ולרבות: בדיקת יכולתו של הנפגע לבצע פעולות יומיומיות, התאמת מגורי החייב לנכותו, המסגרת המתאימה למגוריו, סיכוייו להשתלב בעבודה מתאימה למגבלותיו, דרכי שיקום רפואיות (פיזיותרפיה, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק, עיסוק בסוגי ספורט שונים וכיו"ב), הצורך בניתוחים עתידיים, היזקקות לאביזרים אורתופדיים ואחרים וכן הלאה.

 

לאחר חקירת התובע התרשם ביהמ"ש כי אכן יש למנות מומחה שיקום. התובע ביקש לשטוח בפני מומחה השיקום את טענותיו, אך כזכור נתקבל במגבלתה של תקנה 8(א) לעיל. יחד עם זאת הצליח התובע לשכנע את ביהמ"ש כי חרף אותה התקנה יוכל להעלות טענות בפני מומחה השיקום ואף להעביר לעיונו חוות דעת.

 

משרדנו טען, בשם התובע, כי חוות דעת מטעם מומחה שיקום שאינו רופא, אלא עו"ס העוסק בתחום כארבעים שנה, אינה חוות דעת רפואית, התקבלה וביהמ"ש התיר הצגתה בפני רופא, מומחה בתחום השיקום, מטעמו.

 

כך למעשה התגברנו על המחסום שהציבה בפניו תקנה 8(א) והצלחנו להציג בפני מומחה ביהמ"ש חוות דעת העוסקת בתחום השיקום אך אינה מוגדרת כרפואית גרידא.

 

למעשה בכך הגדלנו את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו ולקבל סכום פיצוי גדול יותר שכן העו"ס שנתן את חוות דעתו באשר למצבו של התובע, התייחס לחלק ניכר מן הרכיבים אליהם אמור להתייחס מומחה השיקום מטעם ביהמ"ש. כך למשל התייחס העו"ס להתאמת דירתו של הנכה למגבלותיו, לאפשרויות השתלבותו בשוק העבודה, למסגרת המתאימה לצרכיו החדשים לאחר התאונה וכן הלאה.

 

בכך למעשה הוצגה בפני מומחה ביהמ"ש חוות דעת אליה יהיה חייב להתייחס כאשר הוא כותב את חוות דעתו. בכך גדלו, בצורה ניכרת, סיכוייו של התובע לזכות ברכיבי השיקום בתביעתו, רכיבים שנודעת להם משמעות כספית עצומה בתיקי נזיקין.

 

מהלך זה הוא אפשרי כאשר אנו עוסקים במומחה שיקום שחוות דעתו, מטיבה ומטבעה, כוללת התייחסות רחבה והיקפית יותר למגוון בעיותיו של התובע ומשיקה גם לתחומים שאינם רפואיים, כגון מסגרת שיקומית מתאימה, מקום המגורים, סוג העבודה, לימודים וכן הלאה.

 

למומחה השיקום נודעת חשיבות מרחיקת לכת כאשר עסקינן בתיקים בהם הנכות היא קשה ומורכבת מפגיעה רב מערכתית. במקרים כגון דא על פי רוב הפיצוי לאחר מינוי מומחה שיקום, יהיה גבוה יותר שכן ביהמ"ש יוכל לתת דעתו ולאמוד ראשי נזק רבים יותר ובצורה רחבה ומקיפה יותר.

 

לכן, רצוי לנקוט בדרך זו, המותרת על פי דין, בכל אימת שמדובר בתאונת דרכים קשה שגרמה לנכות קשה ו/או רב מערכתית.