בתי המשפט

א 012691/00
בית משפט השלום נתניה

בתיק עיקרי: 012691/

14/02/2002
תאריך:
בפני כבוד השופטת, דפנה בלטמן קדראי








זוארץ אלון
בעניין:

התובע / הנתבע שכנגד
עו"ד ויזל איילה
ע"י ב"כ עוה"ד



נגד





1 . פרידלנד אלה

2 . פרידלנד אריה


הנתבעים / התובעים שכנגד
עו"ד שטיין צבי
ע"י ב"כ עוה"ד




פסק דין



התביעות, המחלוקות והראיות
1. בפני .



2. התובע הינו קבלן אשר בצע עבור הנתבעים עבודות הרחבה בביתם, שכללו הקמת מבנה בן שני חדרים ושירותים מעל גג דירתם וכן ריצוף הגג וחיפוי מעקה הגג (להלן:"העבודות").

תביעתו, אשר הוגשה מלכתחילה לבית המשפט לתביעות קטנות, הינה ליתרת שכר עבודתו בגין העבודות.

התביעה הנגדית הינה תביעה לקיזוז שכר ששולם ביתר וכן לפיצויים בגין ליקוי בניה שנתגלו בעבודות. התובע בתביעה העיקרית יכונה "התובע" ואילו הנתבעים בה יכונו להלן: "הנתבעים".



המחלוקות בין הצדדים נוגעות הן להתחשבנות ביניהם: מרכיבי שכר העבודות וקיזוזים שיש לקזז ממנו וכן לקיומם של ליקויי בניה ולזכות לפיצוי בגינם.



3. לאחר שנסיונות בית המשפט להביא את הצדדים להסדר כלשהו בתיק זה, לרבות הסדר דיוני, לא צלחו, ולאחר ששני הצדדים הגישו חוות דעת מהנדסים לגבי חישוב ערכן של תוספות בניה וקיזוזים שונים (בשאלת ההתחשבנות) ולגבי הליקויים ועלויות תיקונם, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, המהנדס אורלנסקי.

חוות דעת המומחה אורלנסקי ניתנה ביום 19.12.01 (להלן:"חוו"ד אורלניסקי") והינה חלק מחומר הראיות בתיק זה.

כן הובאו בגדר הראיות עדות התובע והמהנדס גיליצנסקי מטעמו ועדות הנתבע 2.



חישוב תמורת העבודות
4. הצדדים חתמו ביום 1.8.99 על הסכם לביצוע העבודות. ההסכם הינו נספח א’ לתצהיר התובע, ויכונה להלן:"ההסכם". ביום 22.9.99 חתמו הצדדים על הסכם לביצוע תוספות , שהינו נספח ב’ לתצהיר התובע (להלן: "הסכם התוספות").

אין מחלוקת כי השכר לו זכאי התובע בגין העבודות הנו זה אשר נקבע בהסכם, זה אשר נקבע בהסכם התוספות וכן שכר בגין תוספות מוסכמות נוספות (להלן: "התוספות הנוספות"), שההסכמה לגביהן לא הועלתה על הכתב.

הנתבעים אמנם התגוננו מלכתחילה (ואף כך הצהיר הנתבע בחלק מתצהירו) כי לא הוסכם על תשלום בגין תוספות פרט פרט לאלה שעוגנו בכתב, אך טענה זו התבררה כבלתי נכונה: הן על פי הודאת הנתבע בסעיף 16 ו’ לתצהיר עדותו הראשית, הן על פי סעיף 5 למכתב ב"כ הנתבעים מיום 25.11.99 (שיכונה להלן "מכתב עו"ד אייזק") והן הודאה בחקירתו הנגדית של הנתבע 1.

כבר אציין כי לא ייחסתי חשיבות כלשהי להעדר תיעוד בכתב לגבי התוספות הנוספות, בהתחשב בכך שהוכח כי אמנם היו תוספות כאמור ולא ראיתי להדרש לסיכומי ב"כ הנתבעים בנושא זה.

אין אף מחלוקת כי לא כל העבודות שנכללו בהסכם בוצעו על ידי התובע וכי לכן זכאים הנתבעים לקיזוז חלק מהתמורה שעל פי ההסכם.

אין אף מחלוקת כי בשל שינויים בבנייה, שנטען כי נעשו "באשמת" התובע, הופחתה העבודה שנדרשה לבניית המעקה, וכי לכן מחוייב התובע בהפחתת התמורה בגין החסכון במרכיב עבודה זה.

5. לפיכך, בחישוב התמורה לה זכאי התובע יש להתחשב בנתונים אלה:

השכר על פי ההסכם: 120,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל 140,400 ₪.

השכר על פי ההסכם הנוסף: 5,020 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל 5,873.4 ₪.

סכומי התוספות הנוספות. התובע פירט עבודות שונות שטען כי ביצע וטען כי תמורתן היא בסך 11,220 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעים לא הכחישו כי התובע ביצע את התוספות הנוספות שפירט (להוציא נושא המדרגות אליו אתייחס בפרק אחר), אך טענו כי העבודה בגינם נכללה בהסכמים וכי התובע לא זכאי היה לתמורה נוספת או כי דרש תמורה העולה על שווים. טוענים הם כי תוספת התמורה לה זכאי התובע בגין עבודות אלה הוא סך 1,810 ₪ בתוספת מע"מ (מכתב עו"ד אייזק) או 1,865 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 16 ו’ לתצהיר הנתבע).

הקביעה האם התוספות הנוספות שפורטו נכללות בהגדרות העבודות שבהסכמים שבין הצדדים ושווים הנה קביעה מקצועית. המומחה אורלנסקי נדרש למחלוקת זו והכריע כי בגין חלק לא מבוטל מהתוספות הנדרשות זכאי התובע לתמורה, וכי בגין כל התוספות הנוספות הנו זכאי לתשלום של 3,550 ₪ בתוספת מע"מ.

נוכח היות מומחה זה אובייקטיבי, ומשלא זומן להחקר על חוות דעתו ואף חיזק עמדותיו בתשובות לשאלות ההבהרה, ראיתי לסמוך על הערכתו לגבי קביעת העבודות הנוספות, ותימחורן (להוציא הסתייגות אחת שתפורט להלן). לפיכך הנני כבר קובעת כי התובעת זכאי בגין תוסות נוספות לשכר נוסף בסך 3,350 ₪ בתוספת מע"מ, סך הכל 4,153.50 ₪.

המומחה אורלנסקי קבע כי התובע איננו זכאי לתמורה נוספת בגין אף המים בקרניז. המומחה קבע כי חלה על הקבלן אחריות לבניית אף מים, וקבלתי עמדתו זו, אך לא ראיתי קביעה זו כשוללת את זכות התובע לתמורה נוספת בגין עבודה זו. אף המים צויין במפורש בתוכנית מאוחרת, מוצג נ/1, אך מצאתי כי תוכנית זו איננה אותנטית (באשר לא נחתמה על ידי גורם כלשהו ואף לא תואר בה שימושה לביצוע בניגוד לתוכניות ת/2 ות/3, והנתבע מסר לגביה הסבר מאולץ על פיו אמנם איננו יודע אם נמסרה לתובע). מעצם הכללת אף המים בתוכנית נ/1 , נלמד כי עבודה זו לא תומחרה בתוכנית ת/3, אשר על פיה בוצעה העבודה, ולכן זכאי התובע לתוספת תמורה בגינה. כמו כן בגין תיקון המעקה לפי תוכנית ת/3 קוזזה מהתובע חלק מהתמורה שעל פי ההסכם, ולכן ככל שקיימות עבודות שלא נרשמו כלל בת/3 ובוצעו בפועל, הוגן לפסוק לתובע שכר נוסף בגינן.

התובע העריך את עלות בניית אף המים בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו סך 2,925 ש"ח. טענתו זו לא נסתרה (מה גם שלא נחקר אודותיה) ולפיכך זכאי התובע לחשב אף עלות בניית אף המים בתמורת התוספות הנוספות.

סה"כ בגין תוספות נוספות סך 7078.50 כולל מע"מ.



לסיכום פרק זה, הוכחה זכאות התובע לתשלום, לפני קיזוזים, סך 153,352 ₪ כולל מע"מ.



6. מסכומים אלה יש לקזז סכומים בגין הספקת אביזרים שונים על ידי הנתבעים. הצדדים לא היו חלוקים בקשר לאביזרים ולחומרים עצמם ונתגלעה ביניהם מחלוקת קלה אודות שווים. המומחה אורלנסקי קיבל את עמדת הנתבעים במחלוקת זו, והחלטתי לאמץ הערכתו לעניין גובה הקיזוז בנושא זה.

הצדדים הסכימו כי יש לקזז מתוך התמורה סך 7850 ₪ בתוספת מע"מ בגין אי ביצוע מדרגות על ידי התובע. התובע טען בכל זאת כי מתוך סכום לקיזוז זה יש לזכותו בסך 2,800 ₪ בגין ביטולה המאוחר של עבודת המדרגות, לאחר שכבר רכש חומרים והחל בעבודה. התובע לא הוכיח טענתו בעניין זה, מאחר ולא נכח בהסכם לביטול עבודת המדרגות, לא העיד את אביו שנכח בהסכם זה וגירסת הנתבע 1 לפיה הסכם ביטול המדרגות חייב ביטול מלוא תמורתן לא נסתרה.

סכום נוסף שיש לקזוז הוא שווי החיסכון שנגרם לתובע כתוצאה מהשינוי בבניית המעקה. המומחה אורלנסקי קבע את גובה החסכון, לא נשמעה ראיה סותרת, וקבלתי, לפיכך, את הקביעה לגבי מלוא הקיזוז כפי שנקבעה בחוו"ד אורלנסקי, בסך כולל של 17,697 ₪ בתוספת מע"מ, ובסך הכל 20,705 ₪.



7. לפיכך זכאי היה התובע לשכר בסך 132,634 ₪ (לאחר קיזוזים מהתמורה הכוללת). מתוך שכר זה שילמו הנתבעים סך 130,478 ₪.

לפיכך נותרו הנתבעים חבים לתובע סך 2,156 ₪ כולל מע"מ.

לפיכך יש לקבל את תביעת התובע לתוספת שכר עבודתו בשיעור זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.11.99, דרישת בא כוחו לתשלום תמורת העבודות, ועד התשלום המלא בפועל.



ליקויי הבנייה
8. הוכח כי בעבודות היו ליקויים שונים.

הנתבעים טענו מלכתחילה לקיום ליקויים שערך תיקונם 58,451 ₪, כפי שפורט בחוות דעת מיום 16.8.00, שהוכנה במהלך הבירור המשפטי, ושאורכה 35 עמודים. אך חוות הדעת מטעמם לא הוגשה כלל בגדר הראיות וממילא אין היא עומדת בפני.

בחוות דעת אורלנסקי נקבעו שמונה עשר ליקויים שונים שיש לתקנם. ליקויים אלה הינם שיפועים לא נכונים במקלחות, ליקויים באיטום, ליקויים בעבודות טיח, תיקון סדקים, ליקויים באורך דלתות וכיור ותיקוני צביעה.

עלות תיקונם של כל אלה הוערך על ידי המומחה אורלנסקי בסך 14,900 ₪ לפני מע"מ. יש לציין כי ליקויים אלה ברובם המכריע הינם מסוג הליקויים השכיחים המתגלים במהלך תקופת הבדק שלאחר הבניה (הנתבע העיד כי אף את ליקויי הרטיבות גילו אחרי חודשים,ראה עמוד 32 לפרוטוקל שורה 5).

המהנדס גליצנסקי, עד תביעה 1, אישר חלק מהליקויים שנמצאו בחוו"ד אורלנסקי, ושלל אחרים. מצאתי את חילוקי הדעות בין מהנדסים אלה לא משמעותיים, ומכל מקום, העדפתי את חוו"ד המומחה אורלנסקי הן משום הנייטרליות והן משום שבחוות דעת ההמהנדס גליצינסקי לא פורט ערך התיקונים ומצאתיה חסרה ולא מפורטת דיה.

לפיכך הנני קובעת כי הליקויים אשר פורטו בחוות דעת המומחה אורלנסקי הם אלו המצויים בדירה וכי תיקונם היה באחריות התובע.



9. הצדדים חלוקים בשאלה האם זכאי התובע לתקן ליקויים אלה, אם לאו.

הנתבעים טוענים כי דרשו מהתובע פעמים רבות את תיקון הליקויים, מציגים הם מכתבים מהימים 30.5.00, 25.6.00 (נספחים ה/1 ו- ה/2 לתצהיר התובע) ובהם התייחסות לליקיים וכן את מכתב התובע מיום 10.7.00 (נספח ו’ לתצהיר תובע) בו הינו מכחיש קיים ליקויים כלשהם (אם כי הובעה בו הסכמה לתיקוני סדקים).

טוענים הם כי אף במכתב עו"ד איזיק שמרו הם זכויותיהם לתבוע תביעותיהם מהתובע. טענו הם כי התובע החמיץ זכותו לביצוע תיקונים בדירה וכי במצב הנוכחי אי האמון בין הצדדים רב ואין לאפשר לתובע התיקון, אשר אף יצריך התערבות ופיקוח של בית המשפט.

התובע טוען כי לא התכחש מעולם לאחריותו אך תבע כי תשולם לו מלוא התמורה תחילה וכי טענת הנתבעים לעניין הליקויים לא היתה אלה ניסיון להעלאת תביעה נגדית באמתלה להמנע מתשלום חובם. כמו כן טען כי לא הוצגה לו תחילה רשימת ליקויים כלשהם, וכי בכל עת שנטען כלפיו לליקויים גילה נכונות לתקנם.

טוען הוא אף כי טענת הליקויים מלכתחילה היתה לקונית ונעדרת תום לב או כוונה לאפשר לו לתקן.

התובע מפנה למכתביו, מהימים 27.6.99 ו – 6.7.99, ובהם נכונות עקרונית לתקן ליקויים ואי הכחשת אחריותו להם. טוען הוא עוד כי בהתחשב בטיב הליקויים, שמטיבם מתגלים במהלך שנת הבדק ובכך שחוו"ד המפרטת ליקויים הוגשה רק לאחר נקיטת ההליכים, בשלב בו סרבו הנתבעים לאפשר לו תיקון, לא החמיץ הוא הזדמנות לתיקון.



10. לאחר שעיינתי במסמכים המתעדים את הסכמי הצדדים וההתכתבויות שביניהם,

וכן ברשימת הליקויים התרשמתי כי אמנם במקרה זה אין לראות את התובע כמי

שהחמיץ ההזדמנות לתקן.

התובע סיים עבודתו באוקטובר 1999, מבלי שהנתבעים שלמו לו יתרת שכרו. באותו שלב היו הנתבעים מרוצים מעבודתו, זאת נלמד הן מעדותו, הן מהפיקוח שהעמידו הנתבעים על עבודותיו והן מהעדר תיעוד מצד הנתבעים המלמד על ליקויים (הגם שהנתבעים ידעו לעגן השגותיהם המפורטות בכתב כאשר נדרשו לכך). רק לאחר התערבות עורכי דין שלמו הנתבעים לתובע יתרה שלא היתה שנויה במחלוקת, שעלתה לכדי כ – 30% מתמורת העבודות, ולמעשה עד היום לא שלמו את כל יתרת התמורה.

לראשונה, למעלה מחמישה חודשים לאחר סיום העבודות, פנו הנתבעים בדרישות לתיקון ליקויים, ועשו כן באופן לקוני ובמכתבים אשר נראים יותר כנסיון לבניית תיק משפטי מאשר כנסיון כן להביא לתיקון ליקויים כלשהם (כך על פי נוסחם וסמיכות הזמנים ביניהם ואף על פי תגובת התובע בנספח ה/3 לתצהירו).






נראה כי באותו שלב לא ידעו התובעים לפרט את הליקויים להם טענו, ואף בכתב הגנה שהגישו בבית המשפט לתביעות קטנות, כתשעה חודשים לאחר סיום העבודות, שודאי נוסח לאחר קבלת ייעוץ משפטי, לא הזכירו כלל את נושא הליקויים בדירה. לראשונה, רק לאחר שהתבקש תיקון כתב הגנתם, הגישו תביעה נגדית וצרפו לה חוות דעת מטעמם, אשר פירט על פני 35 עמודים עשרות ליקויים, אשר הוכח כי ברובם אין ממש.

התובע הביע נכונות לתקן ליקויים ולא התנער מאחריותו לעבודות. אף אם התנה התיקון בתשלום יתרת התמורה, (נוכח עיכוב כספים קודמים) אין פסול בכך, מה גם שניתן היה למצוא מנגנונים שיאפשרו הפקדת יתרת התמורה כנגד תיקון ליקויים.

התנהגות הנתבעים אף מלמדת כי לא התכוונו בשום שלב לאפשר לתובע לתקן ליקויים בעבודות. על כך מעיד הן מכתבם מיום 25.6.00, בו כבר הודיעו על כוונתם לתקן הליקויים באמצעות אחר, והן השלב בו פירטו לראשונה את הליקויים: בעיצומם של ההליכים, אז לא רק שלא הציעו לתובע לתקנם אלא שדרשו אך ורק פיצוי כספי ומופרז, בגינם.

בנסיבות אלה, ודאי לא יצאו הנתבעים ידי חובת מתן אפשרות תיקון לתובע מכח הוראת סעיף 3 א’ לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד – 1974, ולא התקיימו נסיבות סעיף 4 לאותו חוק המקנות לנתבעים זכות לנכוי עלות תיקונים משכר התובע.





11. למרות קביעתי לעיל, בכל זאת סברתי כי לא יהיה זה נכון במקרה זה לאפשר לתובע תיקון בעין של הליקויים. בין הצדדים מתח רב, נראה כי עויינותם ההדדית רבה ובהתחשב בכך שממילא עלות התיקון אינה גבוהה, סברתי כי נכון יהיה מבחינת האינטרס של כל הצדדים להורות על פיצוי כספי כחלף לתיקון בעין.

מצאתי כי במצב הדברים בו מחד לא נתנה לתובע הזדמנות ראויה לתיקון הליקויים, במצב בו ספק אם הנתבעים מעוניינים בתיקונים כלשהם, וכן מקום שיחסי הצדדים יקשו על ביצוע התיקונים היום על ידי התובע, נכון יהיה לזכות את הנתבעים בערך עלות התיקונים, ללא מע"מ וללא פסיקת הוצאות.



לפיכך, על התובע והנתבע שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך 14,900 ₪, אשר יישאו הפשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.



עגמת נפש
12. כל אחד מהצדדים טען כי הינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש בגין הפרות הצד שכנגד.

תביעתו של התובע חוזית ולא ראיתי כי הפרת הסכם לתשלום מזכה אותו בפיצוי כללי של עוגמת נפש.

תביעה בגין ליקויי בניה עשויה לזכות בעוגמת נפש, אך לא מצאתי כי הנתבעים זכאים לפיצוי כאמור. הנתבעים לא מסרו עדות מיוחדת לגבי עוגמת הנפש הנטענת. רוב הליקויים שהוכחו אינם כאלה הגורמים לעוגמת נפש מיוחדת. הליקויים שנגרמו אופיניים לליקויי שנת בדק, אשר לולא המנעות הנתבעים מלשלם את יתרת התמורה ולולא האדרת הליקויים בחוו"ד בלתי סבירה של הנתבעים, שאף לא מצאו לנכון לעמוד מאחוריה בעת ישיבת הראיות, היו הם מתוקנים בסמוך לאחר גילויים.

לפיכך נדחית בזאת אף תביעת הנתבעים לפיצוי זה.



סיכום

13. התובע הוכיח כי הינו זכאי ליתרת תמורת העבודות בסך 2,156 ₪. לפיכך הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לו שכר זה. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע וכן בשכ"ט באת כוחו בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.11.99 (מועד משלוח חשבון התובע) ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים הוכיחו כי בדירתם ליקויים אשר על התובע לפצותם בגינם.

קבעתי כי על התובע לפצות את הנתבעים בעלות תיקון זו. הנני מחייבת לפיכך את התובע לשלם לנתבעים סך 14,900 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום 18.12.01 ועד התשלום המלא בפועל. הנני קובעת עוד כי כנגד תשלום זה יהיה פטור התובע מאחריות לעבודות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות בתביעה הנגדית.



תשלום הסכומים שנפסקו יכול להעשות דרך קיזוז.





ניתן היום ב’ באדר, תשס"ב (14 בפברואר 2002) בהעדר הצדדים




54678313המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

_



דפנה בלטמן קדראי 54678313-12691/00

דפנה בלטמן קדראי, שופטת







012691/00א 132 דפנה בלטמן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

- לפסקי דין נוספים של השופטים : דפנה בלטמן קדראי - לפסקי דין נוספים של עורכי הדין : ויזל איילה, שטיין צבי - לפסקי דין נוספים של העותרים : זוארץ אלון


עודכן ב: 02/10/2009