כבוד השופטת שרה דותן מביהמ"ש המחוזי בת"א, דחתה ביום 6.9.06 את בקשתם של יוסף שאול ואסתר לתקן תביעת ליקויי בניה שהגישו כנגד חברה בוני התיכון אשר הייתה מיוצגת ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן

להלן קטעים נבחרים מההחלטה


הרקע לבקשת רשות הערעור שבפני הינו תביעה שהגישו המבקשים כנגד המשיבה בגין ליקויי בנייה. בתאריך 13.07.04 ניתנה החלטה לפיה ימונה מר דובדבני למומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסה.

 

בהתאם להחלטה זו, התבקש מר דובדבני לחוות דעתו לגבי ליקויים, פגמים ואי התאמות כמפורט בחוות הדעת של הצדדים, ובפרט "את פירוט הליקויים שאינם ניתנים לתיקון (אם ניתנים כאלה) ושווים המוערך.

 

(לא ירידת ערך)" (ההדגשה במקור, ש.ד.). לאחר שניתנה חוות דעתו של מר דובדבני, ביקשו המבקשים לתקן את חוות דעת המומחה מטעמם וכן לצרף חוות דעת של שמאי מקרקעין.

לטענת המבקשים, החלטת בית המשפט קמא מיום 13.07.04 למינוי מומחה ניתנה קודם לישיבת קדם המשפט הראשונה ומבלי שניתנה למי מהצדדים להביע עמדתו. המבקשים מלינים על כך שהמומחה התבקש לחוות דעתו רק לעניין הליקויים הנזכרים בחוות הדעת, בעוד שבכתב התביעה צוין במפורש שקיימים ליקויים נוספים, וכן שמרו לעצמם את הזכות לצרף חוות דעת נוספות בעניין זה. עוד טוענים המבקשים, כי בהתאם לתקנות סדרי הדין בעניין זה, ובשים לב לגישה הליברלית הנוהגת לעניין תיקון כתבי טענות, ונוכח השלב המוקדם בו מצוי ההליך, היה מקום להיעתר לבקשתם.

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ’ פורפ’ יובל הרישנו, דינים עליון סט 100). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

ראשית, המבקשים לא טוענים כי הגישו בקשת רשות ערעור כנגד החלטת בית המשפט קמא מיום 13.07.04, ועל כן אינם רשאים לטעון כנגד הוראות החלטה זו במסגרת הבקשה שבפני.

שנית, בסעיף 4 להחלטת בית המשפט קמא מיום 13.07.04 ממליץ בית המשפט לצדדים "להעביר למומחה רק את המפרט, התשריט וחוות הדעת (אם יש), אך לא את כתבי הטענות, כדי לא לסרבל ולייקר עבודת המומחה, שלא לצורך". אם פעלו המבקשים בהתאם להמלצה זו, צריכים היו לצפות כי מר דובדבני לא יחווה דעתו בעניין ירידת הערך, לא רק מן הטעם שהדבר לא עלה בקנה אחד עם הוראות ההחלטה בדבר מינויו, אלא גם מן הטעם המעשי שטענות אלו – שעל פי הנטען צוינו רק בכתבי הטענות ולא בחוות הדעת – לא עמדו בפניו.

שלישית, הפרקטיקה הנוהגת, לפיה מציין בעל דין בכתבי הטענות כי הוא "שומר לעצמו את זכותו" יכולה לעמוד רק מקום בו הזכות שאותה מבקש הוא לשמור תואמת את תקנות סדר הדין האזרחי ואת סדרי הדין שנקבעו בהחלטות בית המשפט.

 

 משמצא בית המשפט קמא כי בקשת המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם החלטותיו, רשאי היה להיעתר לבקשה אך בחלקה. ודוק, בקשת המבקשים לא הסתכמה בבקשה לצירוף חוות דעת שמאי, אלא עסקינן בבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך צירופה של חוות דעת שמאית (ראו למשל, כותרת הבקשה לבית משפט קמא וכן סעיף 8 לבקשת רשות הערעור). בנסיבות אלו, בהן הבקשה הוגשה לאחר שניתנה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אין בידי לקבל את טענות המבקשים לפיהן הגישו בקשתם בהתאם להוראות סדרי הדין בעניין צירוף חוות דעת מומחה, ובית משפט קמא היה רשאי שלא להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה במלואה.

יודגש, כי המבקשים היו מודעים לקיומו של ראש הנזק הנוסף אותו ביקשו להוסיף, אך מטעמים השמורים עמם בחרו שלא לעשות כן. עתה, כאשר חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אינה משביעה את רצונם, הם מנסים לשפר עמדות על ידי הוספת ראש נזק וצירופה של חוות דעת שניתן היה לצרפה לכתב התביעה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום י"ג באלול, תשס"ו (6 בספטמבר 2006), בלשכתי, בהעדר הצדדים.
שרה דותן, שופטת
ליקויי בניה