חברת מגדל הזהר בע"מ ביקשה לבטל פסק דין שניתן נגדה

בית משפט השלום בת"א דחה את בקשתה של חברת מגדל הזהר לבנין בע"מ לבטל פסק דין שניתן כנגדה בתביעת ליקויי בניה של בני משפחת שלו אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן

להלן קטעים נבחרים מן ההחלטה

הבקשה

מונחת בפני בקשה לביטול פסק דין שהגישה המבקשת חברת מגדל הזוהר בע"מ.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן כנגד המבקשת בהסתמך על אישור מסירת התביעה בכתובת עליה הודיעה המבקשת לרשות הדואר – רחוב זויתן ¾ לוד מיקוד על אישור מסירת התביעה חתם מטעם המבקשת אשכולי דוד שקיבל התביעה לידיו.

אין חולק אם כך, כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור ביחס למועד הקבוע בתקנה 201 בתקנות סדר הדין האזרחי.

טענות המבקשת לעניין המצאת כתב התביעה והאזהרה

המצהיר מטעם המבקשת העלה טענותיו בין היתר בתצהירו בהתייחס לכתובת בה בוצעו מסירות כתב התביעה והאזהרה. לטענתו לא בוצעו המסירות בכתובת משרדה הרשום של המבקשת אצל רשם החברות. אלא שכאמור העיד והצהיר כי בכתובת הנ"ל שכן משרדה של המבקשת בתקופה הרלבנטית. – ע’ 2 לפרטיכל.

אשר לכתובת המבקשת למסירת כתבי בית דין:

כפי שהעיד המצהיר מטעם המבקשת התנהל ברחוב זויתן3/4 בלוד – שם בוצעו מסירות התביעה והאזהרה משרד המבקשת באחת הדירות.

מסקנתי אם כך היא כי מסירה בכתובת החברה כפי שהעיד עליה המצהיר מטעם המבקשת , מסירה כדין היא הן של כתב התביעה והן של האזהרה בתיק ההוצאה לפועל שניפתח לביצוע פסק הדין נשוא הבקשה דכאן.

הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור

לטענת בא כח המשיב, משנמסרו כתב התביעה והאזהרה כדין למבקשת, תחולנה לעניין מנין הימים להגשת הבקשה לביטול פסק דין הוראות תקנה 201 ו528 לתקנות סדר הדין האזרחי. לאמור: משהוגשה הבקשה לביטול פסק דין באיחור, שומה על המבקשת להגיש בכפיפה אחת גם בקשה להארכת מועד , ולהצביע בגידרה על טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת.

"טעם מיוחד" בתור שכזה לא הוגדר על ידי מחוקק המשנה. יחד עם זאת השתרשה ההלכה הפסוקה בעניין זה וקבעה כי טעם מיוחד מתקיים כאשר

המבקשת, למרות שבהחלט היה ידוע לה מועד מסירת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל, לא טרחה בהגשת בקשה להארכת מועד.

מסיבה זו נכון היה כבר עתה לדחות הבקשה לביטול פסק דין על הסף זאת לצד השאלה האם מצביעה בקשת המבקשת על סיכויי הגנה כלשהם בבקשתה.

נימוקי המבקשת להימנעות מהתגוננות במועד :

לטענת המבקשת אי הגשת כתב ההגנה במועד "נבעה מכך שהמבקשת עברה שינוי דרסטי בתקופה הרלבנטית במסגרתו עזבו את המבקשת אלו האחראים על הטיפול בתיקים המשפטיים"- סעיף 7 לבקשה לביטול פסק דין.

בתמיכה לבקשתה צירפה המבקשת את תצהירו של אשכולי דוד שהצהיר על עצמו כי הוא משמש כפקיד קבלה ומנהל ארכיב אצל המבקשת "ומוסמך ליתן לתצהיר מטעמה".

כפי ש הצהיר המצהיר בפני לא נבעה אי הגשת כתב ההגנה מזלזול או זדון מצד המבקשת אלא מטעות בתום לב , ומכך "שמסמכים משפטיים בתיק זה...הושארו במשרדי האכלוס של המבקשת ולא הועברו על ידו לשם המשך טיפול משפטי". – סעיף 3 לתצהיר.

כפי שהצהיר מר אשכולי העסיקה המבקשת בעבר אנשים שהיו ממונים על העברת החומר המשפטי למשרד עורכי הדין וטיפול בו אלא ש"כולם אינם מועסקים כבר זמן רב אצל המבקשת"-סעיף 5 לתצהיר.

במצב דברים זה מביע המצהיר סברתו בסעיף 8 לתצהירו כי "קיימת אפשרות כי כתוצאה מתקלה שנבעה מכך שמי שאמור היה לטפל בתביעה לא הועסק יותר אצל המבקשת, לא הועבר הטיפול כנדרש ליועצים המשפטיים של החברה"- סעיף 8 לתצהיר.

המצהיר מלין על משלוח כתב התביעה למשרד האיכלוס של החברה בגני אביב שלא היוו כתובת לקבלת תביעות מאחר ואינו רשום אצל רשם החברות ככתובתה הרשמית של המבקשת.

לעניין נסיבות ההימנעות מהגשת הבקשה לביטול פסק דין במועד -

נתברר בפני - כפי שהעיד המצהיר מטעם המבקשת – בע’ 3 את האזהרה שקיבל בתיק ההוצאה לפועל העביר לבא כוח המבקשת בסמוך לקבלתה.

עדות זו משמיטה הקרקע מהתמונה שביקשה המבקשת לתאר לפיה נמסרה האזהרה בכתובת שלא הייתה כתובתה האפקטיבית של המבקשת , ובכך ניבצר ממנה להתגונן. משנמסרה האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לבא כוח המבקשת, חזקה עליו כי למקרה והיו למבקשת סיכויי הגנה ממשיים קונקרטיים בהתייחס לתביעה, היה טורח בנושא במועד הנקוב בדין.

האם הצביעה המבקשת בבקשתה על סיכויי הגנה בהתייחס לעילות התביעה?

ההלכה הפסוקה בהתייחס לבקשה לביטול פסק דין מורה כי למקרה ויווכח בית המשפט כי כתב התביעה נמסר כדין למבקשת, יבחן הבקשה בשתי שאלות עיקריות:

הסיבה להימנעות המבקשת מהתגוננות במועד.
סיכויי ההגנה של המבקשת. כאשר סוגיית סיכויי ההגנה היא העיקר.

כאמור המבקשת לא הניחה דעתי בבקשתה כי לא זלזלה ולא השתהתה בניגוד לדין בהימנעותה מהתגוננות במועד.

למרות זאת מוצאת לנכון להתייחס גם לסיכויי ההגנה להם טוענת המבקשת בבקשתה.

- על פי סעיף 4 לחוק המכר דירות התשל"ג 1973 אמורה הייתה המבקשת להיערך הן בהתייחס לתקופת הבדק והן בהתייחס לתקופת האחריות, לתקן ליקויים שנתגלו בדירת המשיבים. חלף זאת הסתבר מעדותו של המצהיר מטעם המבקשת, כי במרץ 2001 פוטרו כל עובדי המבקשת.

מנהל הארכיב שבתקופת פעילות החברה עסק ב"איכלוס" הדיירים – בדיקת מסמכים ובדיקת נוכחות הקונה בעת מסירת הדירה הלוא הוא המצהיר מטעם המבקשת נותר לבדו – הוא שהופקד על קבלת הדואר בחברה.

המסקנה העולה מעדותו היא כי המבקשת ניערה חוצנה מהדיירים להם חבה חובת אחריות לליקויים בדירותיהם, ולמעשה גם כתובת אל מי לפנות לא נותרה להם באשר כאמור פוטרו על עובדי המבקשת.

לא נוכחתי בעובדות או אילוצים שלא היו בשליטת המבקשת, כי אם בהתנהלות מכוונת של הפסקת פעילות המבקשת בפועל בתחום הבנייה תוך התעלמות מדעת מפניות המבקשים שלטעמי הפכו לנואשות בעניין הליקויים, הנזקים והפרות החוזה על ידי המבקשת.

כפי שהעיד המצהיר מטעם המבקשת בע’ 2 "החברה פעילה הפעילות היא למעשה הכל חוץ מבניה, יש מכירה של דירות שנשארו .

מי שמבצע את המכירה זה אני בשם החברה...אני העובד היחיד של החברה, את כל הפעילות אני מבצע".

במשמע, מחד מר אשכולי הוא המוציא והמביא מטעם המבקשת, ומאידך,"בערימות הדואר" שקיבל עבור החברה – כלל לא טיפל, שהרי מומחיותו באיכלוס וארכיבאות ולא יותר.

הגם שדו"חות המומחים מטעם המשיבים הומצאו על ידי בא כח המשיבים לבא כח המבקשת עוד בטרם הגשת התביעה, נמנעה המבקשת מלהתייחס עניינית לעילות התביעה של המשיבים בתביעתם הן בגין ליקויים, הן בגין אי התאמות, נזקים ועוגמת נפש.

האם יש מקום להיעתר לבקשה לשם עשיית צדק עם המבקשת?

כפי שהעולה מנספח י"ג לכתב התביעה הומצאו דו"חות המומחים מטעם המשיבים בעניין הליקויים והנזקים להם טענו למבקשת בנוב’ 2000.

עד ליום הגשת התביעה, בנוב’ 2002 – שנתיים תמימות היה בהחלט סיפק בידי המבקשת לשלוח מהנדס מטעמה, להכין חוות דעת נגדית בעניין ליקויים ונזקים.

מכך נמנעה, ושוב, המסקנה בלעדיה אין היא כי נמנעה מדעת!, תוך שגמרה דעתה להתנער מתביעות המבקשים ודרישותיהם לתיקון ליקויים ולפיצוי בגין נזקים.

ומנקודת מבטם של המשיבים:

בצד זכות הגישה לערכאות שעומדת לה לכאורה למבקשת, אין להתעלם מזכות היסוד לקניין של המשיבים, ומעקרון סופיות הדיון שראוי להם למשיבים לאחר שטרחו, דרשו תיקון הליקויים מהמבקשת, שכרו את בא כוחם שייצגם מולה, התכתבו עם המבקשת והצביעו על נזקים פגמים, ליקויים, אי התאמות בדירה שרכשו מהמבקשת במהלך 4 שנים למן מסירת הדירה על ידי המבקשת, ולאחר שהצביעו ומנו בכתב תביעתם הנזקים שנגרמו להם על ידי המבקשת לטענתם, לאחר שטרחו ופנו לקבלת חוות דעת מומחים, שלחו חוות הדעת למבקשת על מנת שתטרח ותתקן הטעון תיקון אך לשווא, ולאחר שחלפו 4 שנים למן יום מסירת הדירה, הרי בהחלט עומדת להם זכותם שתתברר תביעתם בפני בית המשפט למקרה ותתגונן הנתבעת -המבקשת במועד. ומשלא התגוננה, ומשחלפו 11 חודשים תמימים למן מסירת התביעה למבקשת ועד להגשת בקשתה, ומשחלפו חמישה חודשים תמימים למן מסירת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ועד להגשת בקשה זו, עומדת להם בהחלט זכותם להיפרע מן המבקשת.

לסיכום

המבקשת לא השכילה להצביע על סיכויים כלשהם להגנתה , לא כל שכן לא השכילה להראות כי הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שכאמור אף לא טרחה לבקש דרוש ושמא חיוני לשם עשיית צדק עימה.

באיזון שבין זכות הגישה לערכאות של המבקשת, ולאור העובדה כי בפועל לא הצביעה על סיכויי הגנה קונקרטיים לתביעה שהוגשה נגדה, לאור התנהגותה של המבקשת, מעת שקיבלה כתב התביעה והאזהרה בתיק ההוצאה לפועל ועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ובאין טעם מיוחד אובייקטיבי לבין זכותם של המשיבים שסוף סוף תעמוד להם זכותם להיפרע מהמבקשת בגין הפרות חוזה, נזקים ליקויים ואי התאמות, דין הבקשה להידחות.

התוצאה היא שדוחה בקשת המבקשת לביטול פסק דין. מחייבת המבקשת בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד עד לתשלום בפועל. סכום ההוצאות שניפסק בהחלטתי יצרף לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל החל מהיום.