חוסר כשירות להבין את משמעות החתימה על שטר המשכנתא

הקדמה

המצב הכלכלי בתקופה האחרונה מביא עמו עליה במספרם של אלה אשר ידם אינה משגת לעמוד בתשלומי המשכנתא שנטלו. במסגרת אותם מקרים אנו נתקלים בסיטואציה בה אנשים מבוגרים מאוד משכנו את ביתם (היחידי) לטובת הלוואה שנטל אחד מילדיהם. הלוואות אלו משמשות פעמים רבות לצורך הפעילות העסקית של אחד מהילדים.

במקרים בהם פעילותו העסקית של הילד איננה צולחת, מבקש הבנק (או כל גורם מלווה אחר) לפרוע את חובו באמצעות מכירת הבית הממושכן. באותו בית מתגורר אותו הורה מבוגר או לחילופין השכרת הבית משמשת אותו כדי לממן את שהותו במוסד חיצוני.

במקרים כאלה מנסים אותם הורים מבוגרים (בין בקולם ובין באמצעות ילדיהם, שעה שהם כבר אינם כשירים או אף לאחר מותם) להתנגד למימוש המשכנתא באמצעות העלאת טענות עובדתיות -משפטיות אשר מכוונות להצביע על אותם מבוגרים כחסרי כושר מנטאלי לחתום על שטר המשכנתא בשעה שעשו זאת, ובעצם לקבוע כי בעצם חתימתם על שטר המשכנתא איננה חתימה כנה הנובעת מרצון אמיתי ולכן יש לבטל את חתימתם.

מקרים אלו קוראים תיגר על החזקה המשפטית לפיה מי שחתם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והסכים לתוכנו.

את הסוגיה המעניינת הזו נבחן באמצעות 2 פסקי דין אשר ניתנו לאחרונה בבית המשפט העליון ובבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

פסק הדין בבית המשפט העליון – דחיית בקשת אישה מבוגרת ואנאלפבתית לבטל שטר משכנתא שנחתם מול בנק

ביום12.12.2011 ניתן בבית המשפט העליון (ע"א 4138/09) פסק-דין בבקשה שהגיש עיזבונה של מי שבשנים 1997 ו 2003 ו 2004 חתמה על שטרות הממשכנים את ביתה לטובת הלוואות אותן נטל בנה. בעת החתימה על השטר הראשון ב 1997 הייתה המנוחה בת 73, אנאלפבתית ובשלבים ראשונים של התדרדרות שכלית שרק החמירה עם הזמן.

רק בשנת 2005 (לאחר החתימה על 3 המשכנתאות) הפכה המנוחה פסולת דין באופן רשמי ומונה לה אפוטרופוס. חשוב להסביר, כי החוק קובע, כי משעה שמונה לאדם אפוטרופוס, הרי שלפעולותיו המשפטיות (למעט חריגים) אין כל תוקף. מכאן שחתימה על השטרות טרם מינוי האפוטרופוס מוחזקת בדר"כ כתקפה.

בנה של המנוחה (אשר המשכנתא ניטלה לטובת פעילותו העסקית וכעת מבקש לשמור את הדירה לעצמו) ניסה לטעון, כי העובדה שאמו הייתה מבוגרת ואנאלפבתית (חתמה באמצעות האצבע)צריכה הייתה להדליק אצל הבנק 'נורה אדומה' בשעת החתימה. לטענתו (שנדחתה) בשעה שאמו חתמה על שטרות המשכנתא באמצעות האצבע חובה היה על הבנק לוודא שהיא באמת מבינה עלמה היא חותמת.

כמו כן, הייתה צריכה להדליק 'נורה אדומה' בעיני הבנק העובדה שמי שבעיקר נהנה מכספי ההלוואה היה הבן.

חרף טיעוניו של הבן, בית המשפט העדיף את עמדת הבנק לפיה הבן הציג לו ייפוי כוח נוטריוני של האם המייפה את כוחו של בנה לפעול בשמה ולא הוצגו כל ראיות לפיהן ייפוי הכוח ניטל מהאם תוך ניצול חולשתה. בפני בית המשפט לא הוצגו ראיות לפגמים בהתנהלות הבנק או הנוטריון שהחתים את האם על ייפוי הכוח. כמוכן, לא הוצגו ראיות המצביעות על פגם בהתנהלותו של בנה של המנוחה.

בשורה התחתונה, הבן נכשל להראות בראיות, כי היו איזשהן נסיבות מיוחדות אשר פגמו בהבנה של האם בשעה שחתמה על שטר המשכנתא אודות הסיכונים הכרוכים בחתימתה.

על כן, בעיקר בשל חוסר ראיות, דחה בית המשפט את התביעה של הבן לביטול המשכנתא על דירת האם המנוחה.

פסק הדין בבית המשפט המחוזי – התקבלה בקשת אישה מבוגרת הסובלת מסכיזופרניה פרנו אידיאלית לבטל שטר משכנתא שנחתם מול חברה מסחרית.

ביום31.10.2011 ניתן בבית המשפט המחוזי (ת"א 2201/08) פסד דין בבקשה שהגישה אישה מבוגרת (בת 76), אשר חתמה בשנת 2003 על משכנתא המשעבדת את ביתה לטובת אשראי שקבל בנה עבור העסק שבבעלותו.

אותה אישה אובחנה כסובלת מסכיזופרניה החל משנות ה 70 כאשר בעברה 6 אשפוזים בבתי חולים לבריאות הנפש בעקבות ניסיונות אובדניים. חשוב מאוד – בשעת החתימה על שטר המשכנתא האישה לא הייתה חסויה ולא היה לה אפוטרופוס אלא רק בעקבות מות בעלה בשנת 2007, 4 שנים לאחר החתימה על שטר המשכנתא,והחמרה במצבה הנפשי, היא הוכרזה פסולת דין ו 2 ילדיה מונו לה לאפוטרופוסים.

החתימה על שטר המשכנתא בוצעה בביתה של אותה אישה לאחר שבעלה הביא עמו את בא כוחה של החברה לטובתה נעשתה המשכנתא.

במהלך המשפט הוכח כי האישה לא יצאה את פתח ביתה מאז מלחמת המפרץ אפילו לאירועים משפחתיים כגון חתונות ילדיה או הלווית אימה. עוד הוכח כי בעלה של אותה אישה (אשר בינתיים נפטר) ניהל מערכת עסקית עם בנו (לטובתו נעשתה המשכנתא) וכן מערכת יחסים רומנטית עם ידועה בציבור, אשר לא הפריעה לאותה אישה.

לאחר שהבן לא עמד בהתחייבויותיו הכספיות כלפי החברה, ביקשה החברה לממש את המשכנתא אשר נעשתה לטובתה. בעקבות זאת, נזעקה ביתה של האישה ועתרה בבית המשפט לביטול שטר המשכנתא באמצעות טענה משפטית מרחיקת לכת, אשר יצאה רק מס' שנים קודם לכן תחת ידי בית המשפט העליון – טענת 'לא נעשה דבר'. זוהי טענה לפיה חרף העובדה שאותו אדם לא הוגדר פסול דין או חסוי, חתימתו על שטר המשכנתא לאו חתימה היא, כיוון שבזמן אמת הוא לא היה מסוגל להבין את מה שהוא עושה ובכלל כן לא היה מסוגל להבין את ההסברים של בא כוח החברה בדבר הסיכונים שהוא נטל על עצמו בשעת החתימה.

ביתה של האישה הגישה חוות דעת של מי שהיה הפסיכיאטר המחוזי של תל-אביב בה הוא ניתח את מצבה הבריאותי של אותה אישה עובר למועד החתימה על שטר המשכנתא וקבע – כי מכלול הנסיבות והמסמכים הרפואיים שהונחו בפניו מלמדים, כי אותה אישה, אשר נשלטה ע"י בעלה, לא הייתה מסוגלת להבין על מה היא חותמת. עוד העידו בפני בית המשפט בני משפחה של האישה ושכניה אשר טענו כי האישה לא עזבה את פתח ביתה והייתה מוזנחת שנים רבות.

בית המשפט המחוזי הסתמך על מכלול הנסיבות שהונחו לפניו –מס' אשפוזים וההיסטוריה הרפואית של האישה, שליטת הבעל וניתוק האישה מן העולם החיצון, העובדה שהאישה כנראה שלא הקפידה ליטול תרופות אנטי פסיכוטיות – וקבל את עמדת ביתה של האישה והורה על מחיקת המשכנתא לגבי חלקה של האישה בבית. בית המשפט קבל את טענת 'לא נעשה דבר' במלואה ואף דחה את עדותו של בא כוח החברה, אשר החתים את האישה על שטר המשכנתא, בקבעו כי לא סביר שהוא לא הבחין בהתנהגות מוזרה של האישה.

יצוין, כי בפני בית ה משפט העליון מונח בימים אלה ערעור של החברה על פסק הדין של המחוזי.

סיכום ומסקנות

המקרים שהוצגו לעיל אינם דומים זה לזה. במקרה הראשון דובר על אישה אשר איננה לוקה בנפשה, כי אם הועלתה טענה בדבר חוסר מסוגלות להבין את משמעות החתימה בשל אנאלפביתיות ותחילת התדרדרות שכלית מבלי להציג עדויות רבות או ניתוח רפואי למצבה.

לעומת זאת, במקרה השני היה צבר של עדויות וחוות דעת מומחה אשר תמכה את טענת 'לא נעשה דבר' לפיה סביר שהאישה לא הבינה על מה היא חותמת.

לגבי המקרה השני יאמר, כי למרות שעפ"י פסיקת בית המשפט העליון על התובע בטענת 'לא נעשה דבר' להרים נטל גובה יותר מן הנטל המקובל במשפט האזרחי (51%), אין בפסה"ד אמירה חד-משמעית כי אותה אישה חסויה הרימה נטל גבוה זה.

המסקנה המתבקשת משני המקרים הללו הנה, כי כמות ההוכחות שמציג צד בפני בית המשפט היא קריטית לצורך ההכרעה האם שטר המשכנתא יבוטל אם לאו. תובע אשר יש לו רק את עצמו כדי להעיד – סיכוייו לזכות נמוכים מאוד. יתרה מכך – עדויות רפואיות לגבי אי כשירות נפשית של החותם על שטר המשכנתא הנן קריטיות ביותר, ובתי המשפט אף מוכנים להקל את נטל ההוכחה על מבקש ביטול המשכנתא שעה שהוא מוכיח כי בעברו מצב של אי כשירות נפשית.

בשולי הדברים נקודה למחשבה: ייתכן וההבדל בהכרעות בין 2המקרים נובע מן העובדה שבמקרה הראשון כבר נפטרה האישה שחתמה על שטר המשכנתא וכל שנותר הוא נכס אשר אמור לכלכל את בנה אשר נהנה מכספי המשכנתא, ואילו במקרה השני האישה החסויה עדיין מאושפזת במוסד לחולי נפש ועדיין מכלכלת את שהותה שם באמצעות השכרת הנכס?

*הכותב הנו עו"ד ממשרד שי רשף משרד עו"ד העוסק בליטיגציה מסחרית ובנקאות.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.