עובדים או אויבים

מאת שחל בן ארי, עו"ד

 

סעיף 391 לחוק העונשין תשל"ז, 1977, קובע: "עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו, או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו – מאסר שבע שנים."

 

חוק העוולות המסחריות, גזל סוד מסחרי, אף הוא עוסק בעניין גניבה ושימוש בסודות מסחריים כמקרה של גניבה ממעביד.

 

פסקי הדין הרבים מלמדים שאכן הפסיקה נוטה לייחס חשיבות יתרה לגניבה ממעביד כגניבה שאינה "רגילה", אלא חמורה יותר וזאת לאור העובדה שמערכת היחסים שבין עובד למעסיקו היא מערכת יחסים של אמון.

 

חובת האמון המיוחסת לעובד מוצדקת, מכיוון שבמבנה עסקי כגון ארגון מסחרי וארגונים בכלל, לא ניתן לקיים כלל את עצם המבנה/אישיות/ארגון ללא האנשים שמרכיבים אותו.

 

האנשים שמרכיבים את הארגונים לוקחים על עצמם אחריות שקיבלוה ממנהלים שקיבלוה מבעלי הארגון. העובדים בארגון נחשפים במהלך עבודתם למידע, ולתהליכי עבודה הכוללים את סודות הארגון ואף את חולשות הארגון, וזאת יותר מכל מודיעין עסקי שיכול לאסוף מתחרה פוטנציאלי. העובדים הם למעשה, המשאב המודיעיני העסקי הטוב ביותר, שיוכל מתחרה למצוא.

 

אם כן, ניתן בהחלט להבין שבעיית "גניבה ממעביד" אינה נחלתם של מספר מצומצם של עסקים וארגונים, למעשה כל ארגון מעצם היותו ארגון שמורכב מאנשים, חשוף לסיכון כזה, וכל עובד הוא בחזקת חשוד.

 

עסקים רבים, בבואם להתמודד עם הבעיה ובעיקר לאחר ש"נפגעו" בצורה זו או אחרת, פועלים רבות באפיקים שונים כגון: מידור המידע, מערכי סיסמאות והרשאות, תהליכי הרתעה והסברה הכוללים, הדרכות מנהלים ועובדים, חתימה על הסכמי סודיות מורכבים וכו'.

 

ישנם מקרים בהם, ההתמודדות עם הבעיה, מלווה בתביעה כנגד העובדים שביצעו את הגניבה, תביעה אשר ההשפעות שלה על כלל עובדי החברה, מנהליה ולקוחותיה היא רבה.

 

יחד עם זאת צריך לזכור שבהגיעם לבית משפט, מעסיקים רבים שוקלים את עצם הגשת התביעה מתוך שיקולי כדאיות כגון: עלויות החקירה, הפגיעה במוטיבציה של העובדים כתוצאה מחקירה, עלויות התביעה, משך הזמן בו תתנהל התביעה, החשש מלחשוף את עצם הפגיעה כסימן לחולשה ע"י מתחרים/עובדים/ספקים, חשש מלחשוף מידע סודי ורגיש נשוא התביעה בהליך המשפטי ובהוכחת הנזק וכו'. מנהלים ובעלי עסקים רבים, המבינים את המורכבות של התנהלותו של עולם המשפט, פשוט מוותרים על זכויותיהם מתוך שיקול זה בלבד.

 

אין להקל ראש בבעיות העולות מתוך פעילות רגישה כגון זו, וצריך לזכור שהוכחת הגניבה והוכחת הנזק היא לרוב בעיתית, הוכחתו של סוד מסחרי הינה תהליך מורכב שאינו אפשרי בכל המקרים (שלא לומר ברוב המקרים), הקושי בכימות הנזק, ולבסוף העובדה שבית הדין לעבודה לא ממהר לפסוק פיצויים גבוהים כנגד עובדים.

 

מה אם כן, ניתן לעשות? ראשית עלינו לזכור שאסטרטגית, עניין הגניבה ממעביד, תהא אשר תהא, בין אם ענינה סוד מסחרי או גניבת רכוש וכו', היא בראש ובראשונה, הפרת אמון חמורה בין המעסיק והעובד. הפרת אמון זו היא הבעיה, או נכון יותר לומר, חוסר האמון הוא מקור הבעיה והוא ניתן לאיתור מבעוד מועד, הנזק שנגרם מלקיחת המידע, חשיפתו ושימוש בו הוא תופעת לוואי נזיקית שקשה מאוד לתקן בדיעבד ולעיתים גם אם העובד שגנב אינו מתעשר או שאיבד או נפטר מהגניבה, הרי שהנזק הוא גדול ולעיתים בלתי הפיך.

 

בכל מקרה של גניבה ממעביד, עומדת בבסיס הפירמידה, סיבת השורש שהיא לעולם חוסר-אמון בין העובד למעביד.

 

עובד לא אמין, שמחליט לגנוב ממעסיקו, ימצא צידוקים ותירוצים רבים למעשיו. עובד שכזה יגייס לצידו גם את "חוק יסוד: חופש העיסוק" וגם את ביקורתו הרבה בקשר להתנהגות מנהליו, מעסיקו, וכדומה, לרוב הוא יתלונן על התרבות הארגונית ויביע חוסר שביעות רצון מאמות המידה המוסריות של הארגון ומנהליו. עמדה זו מקנה לעובד "לגיטימיות מוסרית" לא להיות נאמן לארגון ו"לגיטימיות חוקתית" בלבוש הפרשנות הרחבה של "חוק יסוד: חופש העיסוק" הנותנות לעובד כזה את ההרגשה שיש לו רישיון לגנוב.

 

ראוי לזכור שלעיתים גם שתיקה רועמת היא צעקה גדולה, עובד ממורמר שאינו מביע את אי שביעות רצונו, יכול להיות עובד מאוד מתוחכם וככל שיהיה בכיר יותר, וחשוף יותר למידע, קרי ככל שיינתן בו אמון רב יותר, כך יגדל הנזק שיגרם כתוצאה מפעולותיו.

 

כל המצלמות, המעקבים והסיסמאות שבעולם לא יעמדו בפני מצב בעייתי כזה של חוסר אמון. במידה ויטען מי שיטען שהדבר אפשרי, הרי שבהכרח העניין יעלה במחיר חוסר יעילות ניכר בעבודה ובתפוקות.

 

מעביד המעוניין לשמור על קניינו ורכושו של הארגון ועדיין לקיימו כארגון המונע ע"י אנשים עובדים, חייב, בראש ובראשונה, לבצע הערכות מבעוד מועד בגין הסיכוי/סיכון הקיים אצלו בארגון בכל הקשור לרמת אמון בעיתית ומסוכנת של עובדים.במקרים של איתור עובד בעייתי, נכונה האמרה "תפוח רקוב אחד מקלקל את כל הסל".

 

רמת האמון של העובדים יכולה להיבחן בדרכים רבות, את רמת האמון ניתן לנטר, לתחזק ולאתר נקודות כשל מראש. על המעביד החכם חלה חובה לטפח את רמת האמון שלו עם כל עובדיו ולאתר "תפוחים רקובים", בכירים וחשובים ככל שיהיו, מבעוד מועד.

 

על כל ארגון, לבצע על פי ההערכות ורמות הסבירות, פעולות מנע והגנה,הכוללות בין השאר, עבודה ארגונית של הערכת עובדים ואיתור עובדים בעיתים, ביטוח נאמנות עובדים ואם הבעיה חמורה מאוד, או אפילו כבר מאוחר מדי ונתבצעה עבירה, לפעול ברמות המשפטיות הגבוהות ביותר.

 

הקושי שבטיפול המשפטי אינו צריך להרתיע מעסיקים מלפעול ולהגן על רכושם, אך הקושי המשפטי בסוגיה דנן מחזק את הצורך בפעילות מניעה ואיתור של עובדים בעיתים.

 

לסיכום, נזכור תמיד שניהול הסיכון המשפטי אינו מתנהל בבית המשפט, בעסקים אל תהיה צודק, תהיה חכם.