רקע - המצב המשפטי עד היום - דיני הירושה במגזר החקלאי, ובפרט בכל הנוגע לנחלות, הינם שונים באופן מהותי מדיני הירושה הנוהגים במגזר העירוני.


במגזר העירוני חלות הוראות חוק הירושה, הקובעות, בין השאר, כי במקרה בו לא הותיר המנוח צוואה ("יורש על פי צוואה"), יחולק עזבון המנוח בין ה"יורשים על פי דין" - מחצית לבן הזוג ומחצית לילדים.


לעומת זאת, הגדרת המדיניות בנושא דיני ההורשה במגזר החקלאי מופיעה בהסכמי המשבצת ובהסכמי החכירה השונים, לפי העניין. הסכם המשבצת הוא ההסכם בין רמ"י למושב (האגודה), ובו קבועים התנאים המשפטיים החלים על קרקעות האגודה, ובכללן הנחלות שברשות החברים.


במקרים מסוימים, ישנם בעלי נחלות אשר להם הסכם חכירה ישיר מול רמ"י, ובמקרים אלו ההוראות הקובעות מופיעות בהסכם זה


כאמור, הסכמים אלו קובעים את זכויותיהם של בעלי הנחלה, ובכלל זה את הוראות הירושה במקרה של פטירה.


כך, במגזר החקלאי רווחה מדיניות, ולפיה: "נפטר אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק והניח אחריו בן זוג, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן-זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג". (דוגמא מתוך נוסח הסכם משבצת).


לנוסח זה יתרונות רבים, שהעיקרי בהם הינו הביטחון המוענק לבן/ בת הזוג שנותר בחיים, ואליו תעבורנה הזכויות לאחר פטירת האישה/ הבעל. העברה זו הינה אוטומטית ובלתי תלויה, קרי- גוברת על כל מינוי בן ממשיך, צוואה (אם ישנה) והוראות חוק הירושה. כך, אין היורשים האחרים יכולים לערער או לשנות את העובדה לפיה ההורה הנותר בחיים יקבל את מלוא הזכויות בנחלה.


במצב כזה, לצוואה של בן הזוג שנפטר ראשון אין כל תוקף בכל הנוגע לנחלה (להבדיל מרכוש אחר שבעזבון, כגון נדל"ן, כספים או מיטלטלין שונים), והוא הדין למינוי בן ממשיך.


עם זאת, כעת המצב השתנה באופן דרמטי.


השינוי בכללי ההורשה


כפועל יוצא מהחלטות שהתקבלו ברמ"י בעת האחרונה, למשל החלטת מועצה מספר 1553, מתאפשר לכל בעל נחלה לרכוש את זכויות החכירה בחלקת המגורים בנחלה, במסגרת הסכם חכירה פרטי - "חוזה חכירה לדורות".


כאשר נחתם הסכם כזה, הרי שהוראת הירושה לגבי בני זוג תשתנה, ותותאם לדיני הירושה החלים גם במגזר העירוני, כך שבפטירת החוכר תעבורנה כל זכויותיו בנחלה ליורש על פי צוואה או על פי דין, ולא באופן אוטומטי לבן הזוג שנותר בחיים. וזו לשון הסעיף החדש (סעיף 15 להסכם החכירה החדש):


1. במקרה של פטירת החוכר יועברו כל זכויותיו בנחלה ליורש על פי דין. היו מספר יורשים לנחלה, כי אז תעבורנה הזכויות לאחד היורשים שהוסכם ע"י שאר היורשים או שאושר ע"י בית המשפט כאמור בסעיף 114 לחוק הירושה.


2. אדם שיהיה זכאי לקבל זכויות במוחכר בהתאם לסעיף זה, יהיה חייב לעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות המועצה ונהלי הרשות התקפים. לא עמד בתנאים אלה, יהיה חייב להעביר את הזכויות שקיבל למי שיהיה כשיר לפי חוזה זה ולפי החלטות המועצה לקבל את זכויות החכירה במוחכר.


3. הסכמת הרשות להעברת הזכויות כאמור תהיה כפופה לאמור בסעיף 13 לחוזה החכירה הקובע הוראות לאיסור פיצול נחלה וליתר תנאי חוזה החכירה.


לנוסח החדש משמעויות והשלכות מרחיקות לכת.


משמעויות השינוי


ראשית, והחשוב מכל: במקרה של פטירת בן זוג אחד שהוא צד להסכם החכירה, במקום שהזכויות תעבורנה אוטומטית לבן הזוג שנותר בחיים, זכויותיו יעברו ליורש אחד על פי דין, בדרך כלל אחד מבין בן הזוג הנותר והילדים. יש לשים לב, כי לשם קביעת זהות היורש נדרשת הסכמת היורשים או הכרעת בית המשפט, דבר העלול להוליד סכסוכים, ואף להותיר את בן הזוג שנותר עם פיצוי מיורש אחר, אך מוצא עצמו מחוץ למשק!


בנוסף, נוסח הסכם החכירה אינו מתייחס לבן ממשיך, ולא בכדי. כתנאי לחתימת הסכם החכירה נדרש על ידי רמ"י ביטול מינויו של בן ממשיך בסוכנות. במצב כזה, למעשה למינוי הבן הממשיך אין משמעות כלל.


השלכות השינוי והמלצות


כאמור, לשינוי כללי ההורשה השלכות משמעותיות, בעיקר לבן הזוג שנותר בחיים, ואשר עד כה יכלו להסתמך על הוראה שנתנה להם בטחון ליום שלאחר פטירת בן הזוג. כעת, ככל שנחתם הסכם חכירה בנוסח החדש, הרי שלבן הזוג שנותר בחיים חובה להבטיח את זכויותיו.


כך, במקרה ולא נותרה צוואה, מחייב השינוי כי היורשים האחרים (קרי הילדים) יחתמו כתב ויתור ("הסתלקות") בכדי שמלוא הזכויות יירשמו על בן/בת הזוג שנותרו.


נוסף על כך, ככל וקיים בן ממשיך במשק, עליו לוודא כי זכויותיו במשק תישמרנה, ולהיעזר בייעוץ משפטי מתאים לשם כך.


לכן, מומלץ לבעלי הזכויות בנחלה באופן חד משמעי - לערוך 'צוואה הדדית', ולקבוע בה הוראות מפורשות לגבי הורשת המשק, בהתאם למציאות המשפטית המשתנה והחדשה, ובהתאם למצב המשפחתי והנסיבות הקונקרטיות.


מאת: עו"ד צבי שני