ישנם מעסיקים הבוחרים לשלם את שכרו של העובד כך שחלק מהשכר הוא שכר פיקטיבי וזאת על מנת שלא להפריש מהשכר הכולל לצורך פיצויים ופנסיה. צו הרחבה בדבר פנסיית חובה משנת 2008 מחייב מעסיקים להפריש לטובת קרן פנסיה של עובדיהם. סעיף 6 לצו הרחבה קובע כי השכר המבוטח של העובד לצורך הפרשות לפנסיה ולפיצויים הוא שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורין.


לעניין חישוב הפיצויים קובע החוק כי יש לערוך חישוב זה בהתאם לשכר האחרון במכפלת שנות הוותק של העובד במקום עבודתו. ואולם, לא כל רכיבי השכר של העובד באים בחשבון לצורך עריכת חישוב זה.


רכיבי שכר המוגדרים כ"תוספת" לא יהוו חלק מהשכר הקובע לפיצויים, ואולם, יש לבחון האם מדובר בתוספת אמיתית וקבועה או שמא מדובר בתוספת חד-פעמית כגון: מענק שנתי. אם מדובר בתוספת פיקטיבית אשר למעשה מהווה חלק מהשכר, הרי שבמקרה כזה היא מהווה רכיב הקובע לפיצויים.


רכיבי השכר הרלוונטיים לחישוב הפיצויים


רכיבי השכר הרלוונטיים לצורך חישוב פיצויים מוגדרים בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1964. התקנות קובעות כי השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים כולל שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר, תוספת מקצועית ותוספת משפחה.


ואולם, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובתי דין לעבודה צריך לבצע הבחנה בין זכויות העובד בהתאם לחקיקה ובין מה שמגיע לו מכוחם של הסכם אישי או קיבוצי.


בית הדין לעבודה קבע כי תשלומי אחזקת טלפון, שעות נוספות, כוננות, תוספת מאמץ ופרמיה אינם מהווים חלק מהשכר הקובע לפיצויים.
על העובד חל הנטל להוכיח כי התשלום ששולם לו מהווה תשלום פיקטיבי ולא תשלום אמיתי. ככל שמדובר בתוספת המותנית בתנאי או במצב, רכיב זה אינו נכלל לצורך פיצויים.


דוגמאות לרכיבי שכר שאינם נכללים בחישוב לצורך פיצויי פיטורים


שעות נוספות: ככל שמדובר בשעות נוספות (כולל שעות שבת וחג) שהעובד ביצע בפועל, רכיב זה אינו כלול בחישוב הפיצויים, לעומת זאת שעות נוספות גלובליות והעובד כלל אינו עובד את השעות הנוספות הרי לא מדובר בתשלום מותנה ומשכך רכיב זה נחשב לצורך פיצויים.


שווי שימוש וגילום: אינם רכיבי שכר לצורך חישוב פיצויים.


אחזקת רכב: ככל שמדובר בתשלומים המהווים החזר כיסוי הוצאות רכב של העובד ומותנים בתנאי (כגון: רישום קילומטרים, דרגה וכדומה) לא ייחשבו לשכר רגיל לצורך החישוב, אולם אם התשלום מהווה כחלק מהשכר הרגיל של העובד ומהווה רכיב שכר הנעטף בשם אחר- יחשב רכיב זה לצורך פיצויים.


משכורת 13, ביגוד, הבראה: מהוות זכויות נלוות ומשכך אינן חלק מהשכר הקובע לצורך פיצויים. ואולם לגבי דמי הבראה בית הדין לעבודה בחן סוגיה בה עובדת קיבלה מידי חודש רכיב בשם "הבראה" המהווה תשלום הגבוה בהרבה מההבראה המשולמת בהתאם לצו הרחבה בנושא הבראה, בית הדין קבע כי תשלום זה הוא תשלום פיקטיבי המהווה חלק משכרה של העובדת לצורך חישוב פיצויים.


פרמיה: ככלל, הפרמיה אינה מהווה רכיב שכר הבא בחשבון לצורך חישוב פיצויים ככל שהיא משולמת כתימרוץ בנוכחות או להשגת מטרה או יעדים בעבודה. לעומת זאת, אם הפרמיה הופכת לחלק מהשכר הרגיל של העובד ואינו מותנה ביעדים, כאמור, יהא רכיב זה כרכיב הנכלל בחישוב הפיצויים.


בונוסים: כפי שצוין לעיל יש לבחון האם מדובר בתשלום מותנה או בתשלום קבוע. בונוס המותנה ברווחי החברה ככל שהוא משולם באופן שוטף בשכרו של העובד איננו מהווה רכיב לצורך פיצויים.


עמלות: כאשר מדובר בתוספת עמלות למשכורת שהיא בשיעור מסוים מהמכירות שביצע העובד רכיב זה אינו נכלל בחישוב הפיצויים - בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים נקבע כי קביעת שכר קובע בתוספת ממוצע העמלות ששולמו לעובד במהלך שנים עשר החודשים האחרונים.


מן המקובץ עולה שכדי לקבוע האם תוספת שכר היא חלק מהשכר הרגיל או תוספת פיקטיבית יש לבחון האם מדובר ברכיב שכר המהווה חלק בלתי נפרד מהשכר הבסיסי ללא קשר לכינוי הפורמלי שניתן לו, והאם מדובר בתוספת המשולמת כפוף לתנאי מסוים כגון הגעה ליעד מסוים שהוגדר מראש.